שלט 'נגרר'…

בכל מסגרת חברתית ישנם את חסרי הזהות והמעש העצמי. אם התברכו בכשרון משחק, הם מחקים את זולתם ועושים מה שכולם עושים. אם לאו, הם סתם הופכים להיות נחשלים ונעזבים שאיש אינו מתעניין במה שהם עושים. וכשאנו מדברים על 'מסגרת חברתית' אין הכוונה דווקא למסגרות ענק של מאות או עשרות אנשים. גם בקבוצת חברים מצומצמת, ישנו את אותו אדם שמביט/פוזל כל העת לראות מה עושים החברים כדי לעשות בדיוק כמותם.

כאשר הבעיה מחמירה והאדם מאבד כל שריד לעצמיותו, עד כדי שהוא מאמץ התנהגות הסותרת את טבעו וערכיו, חייו הופכים קשים ומחיצתו בלתי נסבלת. מי שנאלץ לחיות עם אדם חסר עצמיות, יודע כי לעולם אין הוא יכול לצפות את תגובתו. הרי לא 'הוא' שיגיב, כי אם הסביבה שתכתיב לו כיצד להגיב. הוא – בחזקת 'נעדר'. וגם כאשר יקברוהו ויכתבו את שמו על המצבה, הוא לא יופקע מהתיוג של 'חלל שמקום קבורתו לא נודע'. הרי בעודו בחיים הוא איבד עצמו לדעת, הסיר מעליו את זהותו העצמית וקבר אותה אי שם בלי להעמיד לה מצבה…

אם מישהו בינינו יזהה תופעה כזו אצל אחד מיקיריו, הוא ידאג ואפילו יחרד, שכן התוצאה של אבדן העצמיות עשויה להיות מסוכנת וטראגית. מובן איפוא כמה חרד ודואג אני, שמא בינינו – ואני כולל עצמי עמכם, קוראים יקרים ונאמנים – יש מישהו שלעתים תכופות מוותר על עצמיותו והתנהגותו נגזרת מרוחם של אחרים.

האם אתם שותפים לדאגתי?!…

באחד הטורים הראשונים עסקנו בחשיבותה של ה'בחירה' בחיינו, עד כדי כך שלמעשה ניתן לייחס לאדם רק את אותם מעשים שנבעו מבחירתו. כאשר אדם פועל שלא מתוך בחירה, אף זו בחירה, ובכך אותו אדם מפחית מערכו ככל שהוא מגביל את יכולותיו.

כעת, עלינו להתבונן ולבחון, כמה רבות מגוונות ושכיחות הן ההתנהגויות שאנו נוקטים בהן בלא בחירה. חשובה היא ההתבוננות, כי באמצעותה נוכל לראות מדוע קורה לנו שאנו פועלים ללא בחירה – מפני שאיננו מודעים לתהליכים הראשונים של תגובתנו. כאשר לא מזהים את החוליות הראשונות בשרשרת התגובות, קשה עד בלתי אפשרי לשלוט על התגובה הסופית והמכרעת.

לא פעם, כאשר אני מבצע טעות בנהיגה ו'חותך' נהג אחר, או נדחק להשתלב בנתיב הנסיעה רגע לפני הצומת, אני מוצא עצמי מזדרז לנעול את דלתות הרכב ולהגיף את חלונותיו. זה מתחיל בצפצוף מתמשך, נמשך בפרצוף מאיים הניבט אלי מן החלון השכן, לעתים בליווי אגרופים מונפים, ובדרך כלל זה מסתיים בנסיונות להשיב לי כגמולי. הנסיונות אינם צולחים, כי אני חומק מזירת ההתגוששות ונטמע בתנועה הזורמת לאטה בנתיב הימני.

אינני כועס על הנהג הנזעם. אני מרחם עליו. אני מבין כי הוא לא שולט על תגובותיו. אפילו באופן פיזיולוגי שריריו נמתחים וכמות עצומה של אדרנלין מוזרמת לדמו. הוא לא בוחר לפעול, אלא מחליט שאני לעגתי לו ובזתי לנהיגתו המקצועית, ומכאן ואילך הוא נאבק על כבודו כ'מלך הכביש'. יתכן גם, שהוא נבהל לרגע מכניסתי הלא צפויה אל הנתיב שלו, והוא סימן אותי בתור אויב המאיים על שלומו.

לאמור: הוא אינו מודע לשלבים הראשונים בשרשרת התגובות שלו, ולכן הוא נגרר אחר דפוס פעולה שלא הוא בחר בו. הוא מחליט לשכפל את התנהגותו של 'הנהג התוקפן' – אני – ולהשיב לי באותה מטבע. וזאת גם במקרה שכלל לא העליתי בדעתי לחמוס את זכות הקדימה שלו, אלא שכתוצאה משגיאה בניווט נאלצתי להידחק לפניו.

כאמור, זו רק דוגמא ומשל, אבל מקבילותיה נמצאות בחיינו באופן יומיומי ובתדירות גבוהה. פעולות רבות, בעיקר אלו הקשורות להתנהגותנו בין אדם לחברו, הינן פועל יוצא של תרגום ופירוש שאנו מעניקים להתנהגות זולתנו. אנו לא בוחרים אם להגיב, אלא נמשכים להגיב, כביכול אין אנו מסוגלים שלא לפעול לנוכח מה שנראה בעינינו כהתנהגות של הזולת. השלב הראשון במודעות עצמית הוא היכולת להבחין בהתפתחויות פיזיולוגיות בלתי רצוניות, כמו נשימה מהירה, הזעה מוגברת, רעד ומצמוץ וכדומה. אם אדם מצליח לזהות שמשהו קורה לו והוא שואל את עצמו האם עליו להגיב תחת התעוררות אוטומטית זו – הוא יכול להגדיר עצמו כאדם בעל אישיות עצמית, ורק אז הוא יכול להתכבד להסיר מעל גבו את השלט 'נגרר' —