איך עוזרים לילדים לגלות עצמאות ובכך לפתח בטחון עצמי

למה הילדים שלנו מאבדים "עצמאות"?

כל אדם נולד עם שאיפה טבעית להגשים, להתנסות ולהתפתח. בהיותו תינוק צעיר, הוא זוכה להתפעלות מתמדת של הוריו וסביבתו מכל דבר קטן שהוא עושה, וככל שהמסוגלות שלו גדלה כך מתחילה הסביבה, ובעיקר ההורים והמשפחה הקרובה, לשדר לו מסרים המורכבים על פי רוב יותר ממילות ביקורת מאשר מילות עידוד. אנו שוכחים שתפקידנו כהורים הוא לגדל ילדים עצמאיים ובעלי בטחון עצמי ביכולות ובכישורים שלהם.

הכוונות שלנו הן בוודאי טובות. באמת. ואיכשהו כשהילדים גדלים והופכים להיות פאסיביים ופחות עצמאיים ממה שציפינו, אנחנו תוהים מדוע ואיך זה קרה ולאן נעלמה העצמאות של הילד? ולא שמים לב כי ייתכן שיש לנו חלק בכך.

כיצד למנוע מילדים לאבד "עצמאות"?

כדי למנוע זאת, למרות שאנחנו רוצים לחסוך מהילדים שלנו מאמץ, סבל ותסכול מיותר, אנחנו חייבים לזכור שהגנת ייתר ועודף זהירות ובעיקר – ביקורתיות יתר, עלולים למנוע מילדינו את היכולת לפתח עצמאות, סקרנות ואמונה ביכולות שלהם.

עודף זהירות עלול לגדוע אצל הילדים את השאיפה להמשיך להתנסות ולהתאמץ, וביקורתיות ייתר עלולה לפגוע קשות בביטחון העצמי שלהם.

איך נעזור לילדים שלנו לפתח עצמאות?

לפניכם חמישה טיפים חשובים, שגם אם תיישמו רק חלק מהם, תהיו בדרך הנכונה.

1. הרשו להם להתנסות.

בכל פעם שילד מנסה משהו חדש, הוא פוגש את גרסת המסוגלות החדשה של עצמו. כל התנסות פותחת לילד עוד טיפה את ה'דלת' שלו אל עבר נתיב העצמאות שלו, ומגדילה את שאיפתו לגלות מה עוד אפשרי עבורו.

אם תרשו לעצמכם לבדוק את הנושא ותאפשרו לילד לנסות לעשות דברים חדשים, תופתעו לטובה מכמות הדברים שלא ידעתם שילדכם מסוגל לבצע (ואתם חשבתם שהוא עוד קטן, ועוד מוקדם…).

כך למשל, בפעם הבאה שאתם מכינים ארוחת ערב, הציעו לילד לעזור בחיתוך סלט הירקות. התחילו בהדרגה כמובן; הציעו סכין חד פעמית ובמקום להגיש את כל הירקות התחילו במלפפון בלבד. אם יש לכם ספקות ואינכם בטוחים, חשבו מה היה עושה ילדכם אם היה בגן עכשיו והיה עליו להתמודד עם חיתוך מלפפון לפרוסות. הוא הרי לא היה רץ הביתה שנעשה לו את זה, אם כן, מה הוא היה עושה, באילו כלים היה משתמש? הציעו לו אתם את אותם הכלים.

כמי שגדל בבית של שבעה בנים ללא בנות, למדו כל אחיי, ואני בתוכם, לבשל ולאפות ברמה שלא מביישת שום בת סמינר. למדנו גם לכבס, לגהץ ולעסוק בכל שאר עבודות הבית, וכל זה מגילאים ממש צעירים. עובדה זו לא רק שלא הכבידה עלינו, היא חוללה בנו נפלאות וחיזקה את הביטחון העצמי של כולנו.

ומכאן לטיפ הבא שנשמע קצת כמו ההיפך הגמור אבל הוא לא באמת כך.

2. התאימו ציפיות.

לא פחות חשוב מלפתח ציפיות, חשוב לדעת מה לא לצפות מהילדים שלנו. עצמאות היא תהליך בו איננו רוצים לייצר התנגדות. הרבה פעמים ילד שנולד לו אח קטן הופך בין לילה ל'גדול'. דברים שלא ציפינו ממנו קודם, הופכים להיות בין רגע משהו שאנו מצפים ממנו כמובן מאליו, עם ההצטרפות של תינוק חדש למשפחה.

בואו לא נשכח שעצמאות נלמדת בהדרגה. לא נצפה מילד ללמוד דברים רק בגלל שנולד לו אח קטן ולא נטיל עליו משימות רק בגלל שאנחנו צריכים בהן עזרה. עצמאות חייבת להיות תואמת גיל ויכולת והקדמת זמנה עלולה לגרום תסכול ונסיגה חלילה.

3. הסכימו לכך שלא יסכימו אתכם.

תשאלו כל גננת והיא תספר לכם כי ילד ששואף לעצמאות מרבה "לעמוד על שלו". זהו חלק מתהליך ההתבגרות ובעיקר חלק מהעצמאות שלו, וברוב הפעמים העמידה הזאת מנוגדת לדעה שלכם. השאיפה לעצמאות היא מבורכת, גם אם לא תמיד קל לנו, כהורים, לקבל אותה.

המושג 'גיל שנתיים האיום' הומצא בעיקר על ידי הורים שחוו את השאיפה של הילדים שלהם לעצמאות ולא ידעו איך להתמודד איתה. אך אם נחשוב על כך, נבין שהעובדה שהילדים לא מסכימים איתנו היא סימן למשהו טוב שקורה לילד.

קפצו בדמיון כמה שנים קדימה, אנחנו הרי רוצים לעודד חשיבה עצמאית, גם כשהיא לא תמיד תואמת את הנוחות שלנו, אם כך, כאשר הוא מתחיל לחתור לשם היום זהו לא חיסרון אלא מעלה גדולה. אין זה אומר, כמובן, שלא נציב גבולות ולא נהיה אסרטיביים לעיתים לגבי המסרים שלנו. יחד עם זאת, במקומות שאפשר עלינו לתת להם לבטא את רצונותיהם ולהביע דעות שונות משלנו, וגם במקומות בהם אנחנו עומדים על דעתנו לא נשכח לגלות כלפי הילדים אמפטיה, להיות אדיבים לרגשותיהם, ולראות בעין טובה את השאיפה שלהם לעצמאות.

4. הכילו את התסכול של הילדים כאשר הוא צץ.

בכל פעם שילד מנסה משהו ולא מצליח, הוא ככל הנראה חש תסכול. עזרו לו לקבל את המציאות המאכזבת, אל תמהרו לחסוך ממנו רגש שלילי של תסכול. במקום זאת, נסו לומר לו משהו אמפטי כמו: "זה באמת יכול להיות מאכזב, גם לי לא תמיד מצליח מיד כשאני רוצה".

אל תנסו לטשטש את האכזבה, ובעיקר, הימנעו מלפצות על כך. רגש שלילי יכול להפוך למנוע צמיחה משמעותי, כאשר הוא עטוף בהכלה ובאמונה שלנו ביכולות של הילדים שלנו.

5. בדקו במה הילדים גאים ושקפו להם זאת.

נסו לחשוב מה הילד שלכם לא ידע לעשות בעבר וכיום הוא יודע. יותר מזה, שאלו אותם את השאלה הזו. אין דבר מעצים ומעורר מוטיבציה מאשר להתעמת עם עובדות מסוג זה.

נסו להיזכר יחד עם הילדים בכל אותם הדברים והפעולות שלפני שנה ממש לא היו מסוגלים לבצע, ועכשיו הפכו אצלם לדבר שבשגרה. הרכיבו רשימה מכל היכולות שנצברו בשנה האחרונה ולצד זה, הכינו יחד איתם רשימה נוספת, הכוללת את הדברים שהיו רוצים לדעת לעשות בשנה הבאה, וכעת עדיין לא מסוגלים.

הרבה נחת לכולם מכולם!