בין בחירה לאינסטינקט

בטור הקודם הגדרנו את הכלל הברור, לפיו: משמעות היות האדם 'בעל בחירה' היא, שהוא אינו עושה דבר ללא בחירה, ולכן גם תחושותיו ורגשותיו הם תוצאה של בחירה. תחושת אושר או אומללות, אינה אובייקטיבית למצב, אלא נתונה לבחירתו של האדם בלבד.

מאליה אמורה להישאל השאלה: האם אין לנו אינסטינקטים? הרי אי אפשר להגיד שיש 'בחירה בלתי מודעת' – שכן זו סתירה מיניה וביה, בהיות הבחירה תהליך מודע ואינו יכול להתבצע ללא התבוננות ושיקול דעת – ואם כן, מה הן כל אותן בחירות שאנו מבצעים ללא מודעות? האם אלו לא אינסטינקטים?

על כך, ברצוני לייחד את הטור הנוכחי, לפני שניגש בטור הבא לדבר על הרגלי חשיבה וחשיבותם.

כדי לחדד את ההבדל בין בחירה לאינסטינקט, נעזוב את המין האנושי ונבחן את התנהגותם של בעלי-חיים, שכל פעילותם אינסטינקטיבית. כמובן שלא הבהמה ממציאה את האינסטינקטים שהיא פועלת לפיהם, אלא היא נבראת עמם. מיומו הראשון, פועל בעל החי באופן 'מתוכנת', מבלי יכולת לשנות מאומה מטבעו.

האדם, בשונה מבעלי החיים, אינו יודע מאומה כאשר הוא נולד ועליו ללמוד כל דבר. אפילו להתהפך במיטה, לעמוד על רגליו ולצעוד. כל אלו דברים שאצל בעלי החיים הינם מולדים. אבל זה הרבה יותר מזה. אפילו האינסטינקט הטבוע בכל בעל-חי להישרדות, אינו כה ברור וודאי אצל בני אדם. חיות אינן מסוגלות לפגוע בעצמן – גם אם מאד קשה להן בחיים – ואילו בני אדם עלולים להרוס את חייהם במודע. חיה אינה עושה את ההיפך מן המצופה ממנה כדי להרשים את הצופים, ואילו אנשים רבים מסוגלים ופועלים אך ורק מתוך כוונה שכזו.

האם זה אומר שאנשים אינם עושים הכל כדי לשרוד?! בוודאי שכן, אבל לא מתוך אינסטינקט אלא מתוך בחירה. עובדה, רק האדם יכול להצטוות 'יהרג ואל יעבור', כלומר לזנוח את יצר ההישרדות הקיומי הפיזי למען רצון הא-ל. ומצאנו גם אנשים שהסכימו להתאבד כדי לא לגלות סודות או כדי להגן על קרוביהם ובני עמם. זהו 'מותר האדם מן הבהמה', שאין לה את הזכות והיכולת להתנגד לאינסטינקט. האם חמור מסוגל להכריז על 'שביתת רעב', למשל?…

נקודה נוספת מחדדת את ההבדל בין האדם בעל הבחירה לבעלי החיים: החיות אינן משנות את דפוס התנהגותן לעולם. כל החיות, כולן, פועלות לפי אותה מתכונת ואינן משנות את תגובתן לגירויים שונים. כל החיות אוכלות כאשר מוגש לפניהן אוכל. כל בעל חווה יודע, שאם הפרה אינה מוכנה לאכול, צריכים לקרוא לווטרינר. ואילו האדם, פועל בהתאם לנסיבות ולרצונות ומתוך בחירה. ישנו אדם שישכים לתפילה ולעבודה למרות היותו עייף, ואילו אדם אחר יתהפך לצד השני ויבחר להמשיך לישון שעתיים נוספות. ואילו חתולה, כל חתולה שבעולם, תמשיך לנמנם מתחת לרכב כל עוד והיא עייפה (ובעל הרכב אינו מתניע).

בעצם, בכל סיטואציה שהיא, אנו רואים שאנשים בוחרים בתגובות שונות, וכמעט שלא נראה שני אנשים המגיבים בדיוק באותה צורה. זה מחדד את הנאמר, כי האדם אינו עושה בלי לבחור. הוא בוחר כיצד להתנהג, מה ללבוש, באיזה בית כנסת להתפלל, איזו מסכת ללמוד, כמה זמן להקדיש לתחביבים, באיזו צורה להתייחס לעמיתיו, מתי לערוך דיאטה ומתי להתיר לעצמו להרחיב את החגורה וכו'. הוא אינו מפסיק לפעול, ותמיד מתוך בחירה. לעולם לא מתוך אינסטינקט.

על פי מה אדם בוחר?! – גם זו בחירה שלו. וחלק גדול מתפקידו של יהודי הוא לעצב את 'מערכת הבחירות' שלו. היא לעולם לא תהפוך להיות אינסטינקט, וכמעט בלתי אפשרי להעפיל למדרגה של שליטה מוחלטת על הבחירות שלא תושפענה מדברים צדדיים. אבל ככל שהוא ירגיל עצמו בבחירה מסוימת, תתעצבנה הבחירות שלו.

כל אותן בחירות שאנו מבצעים שלא מתוך מודעות, אינם אינסטינקטים. בראש ובראשונה, זו בחירה שלנו לפעול שלא מתוך מודעות. שנית, התת-מודע שלנו מושפע מהחלק המודע, וממילא גם אותן בחירות מתעצבות בדרך כלשהי על ידינו באופן מודע. זהו. ככה אנחנו. כל בני אנוש. בעלי בחירה, בעל כורחנו, אך בעיקר זהו יתרוננו ועלינו רק להשכיל להכירו ולהפעילו בדרך נכונה ונבונה.