כיצד לחיות חיים של שמחה

העולם נחלק לשניים: אלו שיש להם סיבות לשמוח ואלו שלא. אלו שהחיים מאירים להם פנים והם מודים לה' על כל רגע, ואלו התקועים במקום עצובים ומדוכדכים.

 

הרמב"ם (סוף הלכות לולב) כותב: "השמחה שישמח אדם בעשית המצוה ובאהבת הק-ל שצוה בהן, עבודה גדולה היא, וכל המונע עצמו משמחה זו – ראוי להפרע ממנו, שנאמר (בפרשת הקללות): "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה וטוב לבב" (לכן באו עליך כל הקללות).  

 

התורה דורשת מאתנו דרישה מפתיעה: לא חשוב מה מצב הרוח שלכם, מה היו חוויות הילדות שלכם, איפה אתם גרים ומה מצבכם הכלכלי, בכל מצב עליכם לשמוח. השמחה אצל יהודי היא חובה גמורה. יהודי חייב לקיים את כל המצוות מתוך שמחה. לא מספיק לקיים את המצוות, אלא יש לעשות אותם מתוך ריקוד ועם חיוך גדול על הפנים. ומי שלא נוהג כך – ראוי לקבל עונש!

 

על פי התורה, השמחה היא לא אופציונלית, היא לא נתונה לבחירה, היא חובה מוחלטת. התורה מצפה מהאדם לשלוט על רגשי הלב ולנהל חיים רגשיים חיוביים. העובדה שהתורה כורכת את רגש העצבות עם מתן עונש משמים, מעידה באופן ברור כי הקדוש ברוך הוא, מצפה מאתנו לשלוט על מצב רוחנו ולהוביל אותו למחוזות חיוביים.

 

והשאלה מתבקשת: איך שייך להעניש את מי שלא שמח? הרי השמחה היא לכאורה אופי מולד, ומה יעשה מי שנולד ממורמר? איך אפשר לפקוד עליו להיות שמח? מילא בנוגע למעשים בפועל ניתן לדרוש מהאדם לפעול באופן מסוים, אבל בנוגע לשמחה שזהו ענין של רגש, איך ניתן לצוות על דברים שברגש?

 

ואולי לפני שנגע בעניין עצמו נתייחס לשאלה מדוע בכלל חשוב להיות בשמחה? מה השמחה נותנת לאדם ומה מפסיד מי שאינו מתלהב ושמח?

 

השמחה חשובה משום שהיא מביאה את האדם למיצוי מקסימאלי של היכולות שלו. אדם שמח הוא אדם מלא התלהבות, מלא כח, הוא זריז, הוא יעיל, הוא מרוכז והוא מדביק אחרים בשמחה ובהתלהבות שלו. אדם שמח פורץ את כל החסימות והמעצורים שלו ומדלג מעליהן בקלילות. מאידך אדם עצוב, מאבד את רוב היכולות שלו. הוא עייף, הוא כבוי, הוא לא מרוכז והוא בעיקר – חסום.

 

בזוהר הקדוש נאמר כי השמחה חשובה גם בשביל לקבל שפע ממרומים. שכן אותן פנים שהאדם מראה למטה – כך מראים לו מלמעלה. מה הרעיון כאן? כאשר אדם פורץ את הגדרות שלו ומתנהל מתוך שמחה, הדבר פורץ גם את הגדרות במרומים, ומעניקים לו שפע שלא על פי החשבון והכללים הרגילים.

 

אם כן, השמחה היא לא זכות אלא חובה, והיא המנוע של כל העשייה והשפע מלמעלה ליהודי. וכאן נשאלת שוב השאלה: איך נעשים שמחים? ומה יעשה מי שעובדות החיים לא משמחות אותו?

 

לבחור בשמחה

שמחה מגיעה מתוך בחירה, האדם צריך להתאמץ ולעבוד על עצמו כדי להיות בשמחה. שמחה היא לא עניין של אופי ולא גזירת גורל, היא בחירה. אנו שרים: "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד!" כלומר בכל מקום, בכל זמן, אדם יכול לבחור להיות שמח. הוא רק צריך לבחור בזה, ולעבוד על זה.

 

וכך כותב הרמב"ם (שמחה ובטחון בה' נג): "השמחה שישמח אדם בעשית המצוה… עבודה גדולה היא". הלשון 'עבודה' וכל שכן 'עבודה גדולה' מראה שזהו ענין הדורש עמל ויגיעה, ענין הקשור עם שינוי הטבע וההרגלים.

 

ניתן להוכיח עיקרון זה מהחיים עצמם – השמחה איננה נתון אובייקטיבי; היא רגש סובייקטיבי, היא תלויה לחלוטין בפרשנות של האדם, ובבחירה שלו כיצד להסתכל על חייו ואיך לפרש אותם.

 

אם כן נשאל מה צריך האדם לעשות כדי להביא את עצמו למצב של שמחה?

 

התשובה היא: אדם יכול להביא את עצמו לשמחה על ידי שיחשוב שמחה, שידבר שמחה ושיעשה שמחה.

 

ואיך אדם עושה שמחה?

 

התשובה לכך היא די פשוטה, צריך להתמקד כאן ועכשיו במחשבות ובמעשים. שישאל את עצמו מה הוא יכול לעשות כעת באופן מועיל כדי לשמוח? מה עליו להרגיש, מה עליו לעשות. במקום לתהות מה עליו להיות, עליו לברר מה עליו לבצע הלכה למעשה.

 

הרעיון הוא פשוט: הדברים הקטנים – הם הדברים הגדולים. דווקא המעשים הקטנים שנראים לעיתים מזויפים ומלאכותיים, הם אלו שמסוגלים לשנות את המציאות. במילים פשוטות: אם קמנו בלי מצב רוח, ננשנש משהו טעים, נכין ארוחת בוקר משודרגת מעט, נקיים שיחת נפש מעצימה או נקשיב לשיר מרגש. כל אחד מה שמשמח אותו. אלו מעשים של שמחה.

 

ושוב נצטט את הרמב"ם (הלכות יו"ט פרק  ו הל' יח) "ימים טובים … חייב אדם להיות בהם שמח וטוב לב… כיצד? הקטנים נותן להם קליות ואגוזים ומגדנות. הנשים קונה להם בגדים ותכשיטים נאים כפי ממונו. והאנשים – אוכלים בשר ושותים יין". כלומר כל אלו הדברים שמונה הרמב"ם כדי לקיים את מצוות השמחה בחג הם מעשים שהאדם צריך לעשות כדי להיות בשמחה.

 

ויש גם דיבור של שמחה: לומר מילים טובות. להתרגל להודות, לראות את הטוב בחיים ולציין אותו באופן ברור בדיבור ולהתמלא אושר ממנו. כל עניני ברכה והודאה קשורים עם שמחה, וכשיהודי קם בבוקר ואומר: "מודה אני", וממשיך אחר כך עם כל ברכות השחר, המדברות על חסדים שעשה עמו הבורא – הרי מובן ופשוט גודל השמחה בדבר.

 

ומעל הכול והחשוב מכול: מחשבות טובות. די להזכיר את דברי הזוהר כי המילה "בשמחה" מורכבת מאותן האותיות של "מחשבה"! כיון שהכול תלוי בראש, ואם מקפידים לחשוב טוב ולהתרחק ממחשבות שליליות ומדכאות – נהיה טוב ונהיים בשמחה.

 

מצוות השמחה היא אפוא למלא את הראש במחשבות טובות, להימנע עד הקצה האחרון ממחשבות מדאיגות או מייאשות; לדבר בפה על החלקים היפים בחיים; ולתת לגוף ליהנות מהשמחה והאושר להיות יהודי.

 

כשיהודי מטעין את עצמו בשמחה, זה מעניק לו מוטיבציה לקום ולמצוא את האושר בחיים. מחקרים מראים שאפילו חיוך מלאכותי של שניות ספורות מעורר שמחה. כל פעם שנמרח חיוך על הפנים המוח משחרר "סרוטונין", שהוא ההורמון של האושר והלב מתמלא על גדותיו. אם נרצה לסכם במשפט אחד: האושר מוביל לחיוך, והחיוך מוביל לאושר…