סיפורו המופלא של גיבור הקומיקס אהר'לה

היה היה ילד אחד קטן, זאטוט חביב, שרץ, קיפץ ושמח בחצר ביתו החולית, אי שם בדרום הארץ. בוקר שמשי אחד, התעורר אותו זאטוט למציאות חדשה בה פתאום הוא אינו יכול להזיז את אברי גופו והוא משותק בגלל מחלה קשה. מה יעשה אותו הילדון? איך יתמודד? והאם יש לו בכלל סיכוי?

לא מדובר פה בתחילתו של סיפור ילדים או אגדה, אלא בקורותיו של אהרן מרגלית, מרצה דגול שמתרוצץ בהרצאות ברחבי הארץ והעולם, ומי שעומד מאחורי סדרת ספרי הקומיקס המרגשת לילדים ומעוררת ההשראה "אהר'לה". דרך ספרי הקומיקס והילד אהרל'ה, מזמין אותנו אהרן מרגלית לצאת איתו למסע ארוך ומיוחד, במהלכו נגלה מה הוא כוחו של עלבון, חשיבותה של ההתחשבות ובעיקר נבין איך כל קושי הוא בעצם אתגר.

מ-ג-מ-ג-ם

שנות חייו הראשונות של גיבור הספרים אהרל'ה היו רצופות תהפוכות. בגיל שנתיים וחצי הוא חווה טראומה כשטרקטור רדף אחרי חבורת ילדים קטנים, והוא ביניהם. כשאהרל'ה נפל לתוך בור הטרקטור המפחיד נדם, אבל השאיר מאחוריו גם את אהר'לה דומם ולא מדבר עוד. אירוע רדף אירוע, וכמה ימים אחרי התגלתה אצלו מחלת הפוליו, שיתוק הילדים, שבאותם הימים של שנות ה-50 הייתה שכיחה מאוד בכל העולם כי טרם המציאו לה חיסון. "נתקפתי בשיתוק בכל הגוף, כולל הריאות (בעזרתן אנו נושמים, ד"ש) ואמא הביאה אותי לבית החולים שיבא, שם שמו אותי במכשיר שנקרא 'ריאת ברזל'. למרבית הפלא וכנגד כל הסיכויים נותרתי בחיים, אבל נשארתי משותק בכל הגוף".

כמה חודשי אשפוז חלפו ולאחריהם העבירו את אהר'לה למשכנו החדש לשנים הבאות, מעון/הוסטל על גבעה מבודדת בירושלים, בו טיפלו במשותקים נפגעי המחלה.

אהר'לה היה במקום ההוא הרבה שנים, שם סבל מאוד מהעובדה שלא יכול היה לדבר, או ליתר דיוק היה מסוגל לדבר אבל עם גמגום מאוד קשה.  "ראיתי את הצחוק והבוז של ילדים ואנשים והסתגרתי בתוך הקליפה שלי ולא הסכמתי לדבר בכלל."

ואז, כשהוא היה כמעט בן 8, הוא חזר הביתה, לאחר שאביו ואמו נלחמו בהנהלת בית החולים שישחררו אותו. "בבית, אמא התמסרה לטפל בי וגופי החלוד, טיפולים מאוד קשים וכואבים, פיזיותרפיות על כל הגוף כל הזמן".

היגיעה הרבה השתלמה, וכעבור שנה וחצי אהר'לה הצליח ללכת לבד על קביים. "זו הייתה חגיגה אדירה, אי אפשר לתאר איזו שמחה זו הייתה – סוף סוף אני לא תלוי באחרים, אני יכול ללכת לבד, אמנם על קביים, אבל ללכת!"

"אני מתחיל ללכת לבית הספר וגם שם אני חריג מאוד – אני מגמגם, הולך על קביים ועוד כמה דברים". בגלל שהוא כל כך חריג בנוף, ארה'לה סבל רבות מהצקות של ילדים אחרים, "במהלך השנים לאחר מכן, אמרתי לעצמי שאני חייב לעשות משהו כדי שילדים אחרים לא יעברו את הסבל שאני סבלתי כילד."

איך אני עושה מזה סולם?

מקרה אחד בילדותו השפיע עליו מאוד, "כאשר כמה שבועות אחרי הבר מצוה שלי (שהיתה טראומטית מאוד-מאוד עבורי מכיון שלא הצלחתי להשלים את ברכות התורה ובאמצע העליה ברחתי החוצה והתחבאתי בשרותים עד סוף התפילה) "ילד מסוים פגע בי מאוד ובייש אותי לפני כולם. הרגשתי נורא ואיום, ברחתי הביתה ונכנסתי לחדר של אמא בוכה. היא ניסתה להרגיע אותי ואז היא אמרה איזה מן משפט כזה שבאותו הזמן הכעיס אותי, 'ארה'לה, תקשיב, כל אחד בחיים שלו עובר הרבה דברים, בסוף הוא בוחר מה לעשות עם זה, בסוף הוא בוחר אם לעשות מזה סולם ולגדול מזה למעלה או לעשות מזה סולם ולרדת עם זה למטה. כל מה שאדם עובר בחיים יכול לגדל אותו ויכול להפיל אותו. אתה תגדל ותוכל לבחור".

שם למעשה נולדו ספרי הקומיקס שלו וגם "מפעל החפץ חיים העולמי" שהקים . "לקח כמה שנים עד שהבנתי למה היא התכוונה, ואז עלתה בי המחשבה. הייתי ילד כפרי מתפרח, שנמצאת בקצה העולם, ובאותם הימים אפילו רדיו לא קלטו שם, חדשות לא קלטו, והיינו תמימים וכל הזמן חשבתי איך אני יכול לעשות סולם מהטראומה הזו, כעבור כמה שנים נפל לי רעיון: כשאני אגדל אקנה חמור ואעבור ממושב למושב, אאסוף את ילדי המושב ואספר להם את הסיפור שלי כמה קשה היה לי, כמה פעמים בכיתי בגלל שהציקו ובזו לי, ואפציר בהם שלא יעשו את זה לילדים אחרים, שישתמשו בלשון כדי לבנות עולמות, לא כדי להחריב עולמות. הלשון היא כוח נפלא, זה מה שמבדיל אותנו מכל שאר הברואים. צריכים להשתמש בכוח האדיר הזה כדי לתת כוח, כדי לבנות עולמות, לפרגן, להאיר, לעודד, לחזק, לתמוך, ולא חלילה כדי לפגוע. את החלום הזה הצלחתי להגשים ואלו הם ספר הקומיקס שלי. החמור המודרני אלו הוצאות הספרים, אבל לא תיארתי שלחמור שלי יהיה כזה ספידומטר ארוך ושהוא יגיע לכל העולם בכמה שפות."

"'איך אני עושה מזה סולם' – המשפט הזה מלווה אותי בחיים. אני נזכר במשהו, אני חווה משהו – אז בוא נראה איך אני עושה מזה סולם."

הסיבה שאהרן מרגלית בחר ליצור דווקא קומיקס היא כדי לדבר לילדים בשפה שלהם, באופן שהם מבינים כדי להסביר להם כמה זה לא הוגן, כמה זה מסוכן ועד כמה זה יכול להרוג נפש של ילדים נכים וסובלים, שגם ככה לא קל להם בחיים.

אלו תגובות אתה מקבל מילדים?

"אני מקבל תגובות נפלאות, מכל העולם ובכל השפות, עם המון חום ואהבה. כשאני שומע שילדים התחזקו בזכות הספרים הללו, יצאו מהבועה שלהם, קבלו כוחות, הבינו שהכל תלוי רק בהם – לא חשוב מה חווית ומה עברת – כשאני שומע את הסיפורים הללו אני מתרגש ומקבל עוד ועוד כוח.

"אני מקבל גם תגובות מילדים שהיו במצבים מאוד לא פשוטים, ילדים שהתמודדו עם קושי גדול. לפני כמה שנים פנתה אלי אימו של ילד בן 11, שבעקבות מחלה הרופאים אסרו עליו ללכת, על אף שהיה מסוגל. הילד צריך היה להישאר מרותק לכיסא גלגלים במשך שנתיים כי זה חלק מתהליך הריפוי שלו. הוא החזיק מעמד כמה חודשים ואז נשבר. הוא הרי ילד, הוא רוצה לרוץ ולשחק יחד עם החברים שלו.

"הוריו דאגו מאוד כי זה מזיק לו וכתבו לי מייל. בתגובה, שלחתי לילד מכתב ובו כתבתי, 'דע לך, זו הבריאות שלך וזה חשוב. אתה גיבור ואתה חזק ובורא עולם לא נותן לאף אחד להתמודד עם דברים שהוא לא מסוגל. גם אני כשהייתי ילד קטן לא הבנתי למה ה' מביא לי את זה, וכמו שאתה מתלונן עכשיו ושואל למה זה מגיע לך, גם אני התלוננתי. אבל היום במבט לאחור אני מבין שה' הכין אותי למשהו, הוא עשה לי אימון מתקדם והכין אותי לקראת השלב שבו אני אוכל לכתוב לך ולילדים אחרים מכתבים, לעודד ולחזק אתכם. אתה צעיר ואתה לא יודע מה ה' מתכנן בשבילך. לבורא העולם יש מיליארדי בני אדם, ואם הוא בחר דווקא בך – אז יש לו תוכניות לגביך, לא לחינם הוא בחר בך. אז תהיה חזק ותהיה גיבור ואל תאכזב. יום אחד גם אתה תכתוב ספר 'אתהלך' (הספר שכתב מרגלית למבוגרים והפך לרב מכר, ד"ש), גם אותך יזמינו לבמות שתספר את הסיפור שלך ותיתן כוח להרבה מאוד ילדים ואנשים'.

"אמו הודתה לי, ומאז לא שמעתי ממנו, עד שכקבלתי לא מזמן הזמנה למסיבת בר מצווה שארגנו לו, שבה התירו לו לקום ולרוץ והיו שם ריקודים רבים ושמחים. לא יכולתי להגיע לבר המצווה, אבל שלחו לי סרט, ובוא ראיתי כמה הילד היה מאושר. בסוף האירוע הוא קם והודה, ובין היתר אמר שהוא מודה לרב אהרן מרגלית שכתב לו מכתב וזה חיזק אותו מאוד. החלום הזה שיום יבוא ותהיה משמעות כל כך גדולה לחיים שלו, זה מה שנתן לו את הכוחות להצליח.

"כתבתי לו 'בשביל המכתב שלך היה שווה לי לעבור את כל משעברתי', וזה היה אמיתי, זה מה שהרגשתי.

"אני מקבל אלפי תגובות ובאמת אני מרגיש ככה, ששום דבר לא היה בחינם והכל היה שווה. זו זכות אדירה לחזק כל כך הרבה אנשים בכל מיני מצבים. ילדים היום מתמודדים עם כל כך הרבה אתגרים – בעיות רגשיות, פיזיות, בריאותיות, לימודיות, חברתיות, דחיה חברתית – ואני חוויתי מהכל, אני יכול לספר להם על דחייה חברתית, על קשיים פיזיים, בדידות, געגועים, קנאה, על הכל אני יכול לספר להם.

איך ילד קטן מצליח לשרוד קשיים כל כך גדולים?

"פעמים רבות ילדים שואלים אותי את השאלה הזו – "הרב, הכל אמת? מאיפה היה לך כוח?", ואני מספר להם על כך שבתור ילד היה לי מאוד קשה, "הייתי מאוד מריר, מאוד טעון, מאוד קינאתי. היו לי הרבה מאוד ניסיונות באותם ימים רחוקים וקשים. אבל במהלך השנים הבנתי שזה לא ייתן לי שום דבר אם אנשים יגידו 'באמת הוא מסכן'.

פעם ראיתי שלט שמישהו כתב על בריסטול בנמל אשדוד 'אין לנו שליטה על גלי הים, אבל את המפרשים אנחנו מכוונים'. גלי הים זה בורא עולם, כל אחד ואיפה שה' בחר להציב אותו, אין לו על זה שליטה, אבל את המפרשים אנחנו מכוונים, ואם אנחנו נדע להשתמש נכון בגלי הים הגבוהים נוכל להגיע בעזרתם מהר ובטוח יותר למחוז חפצינו ואם לא נדע לכוון, זה יכול להיגמר בתהומות.

אני תמיד אומר בהרצאות, וזה הפך למוטו שלי לחיים: 'את הציור שלי צייר בורא עולם, את הצבעים אני בוחר'. יש לי את הזכות, החובה והאחריות כלפי עצמי, כלפי המשפחה שלי והחברה כולה לחיות חיים של שמחה.בורא עולם מצווה עלינו להיות בשמחה תמיד, לא תלוי אם אכלתי ארוחה טובה או שמעתי בדיחה טובה, זה לא מה שעושה אותי שמח, זה אולי יעלה חיוך על השפתיים שלי, אבל השמחה תבוא מתוכי, מתוך חיים עם משמעות, מתוך הרגשה שאני עושה דברים מועילים לעצמי, למשפחה שלי, לעולם."

איך אתה מרגיש היום?

לצערי נותרתי באופן פיזי פגוע מאותם שרירים שנפגעו בשיתוק הילדים – הכתפיים שלי עדיין משותקות, הידיים מאוד חלשות וגם שרירים אחרים בגוף, כך שאני לא מסוג להרים את הידיים מעבר לכתפיים. אבי תמיד היה אומר לי "אהרן, תקשיב, אתה יכול לעשות מה שכל אחד אחר יכול לעשות, רק יש כמה דברים שיקח לך קצת יותר זמן לעשות מלכל אחד אחר", ואני באמת מעודי לא בקשתי עזרה מאף אחד. לדוגמא, גם אצלי בבית כמו אצל רובינו יש ספרים עד התקרה, ואני מתקשה להגיע אפילו למדף הכוסות, אז יש לי כמה סולמות בבית. כמה זמן לוקח לעלות על סולם גבוה ולהוריד ספר ממדף? כלום, 5 שניות. זה מה שעושה אותי נכה? ממש לא! יכול אדם להיות עם כתפיים משותקות ובריא לגמרי ויכול אדם להיות בריא בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו ונכה ב-100% כי הוא הכניס את זה לעצמו בראש.

סולמות וחבלים

"את היכולת הזו להילחם ולא לוותר, נטעו בי ההורים שלי שהאמינו בי, בפוטנציאל שלי ובסיכויים שלי – להבריא, להילחם ולשרוד". הוריו נטעו בראשו תקוות וציפיות, ואמרו "יבוא יום ואתה תהיה כמו כל אחד, תקים משפחה ותתחתן ותוכל להתפרנס ולעבוד…". ואכן, באמת קרה הלא יאומן, וכיום – אם נתבונן באותו אהר'לה שהלך גדל והפך למרצה נמרץ ומוכשר, לעולם לא נעלה בראשינו שיש לו מוגבלות כלשהי, שמאחוריו סיפור חיים לא שגרתי שכזה. "ברוך השם זכיתי מידו הגדולה והרחומה של בורא העולם להקים משפחה נפלאה ולהביא ילדים, נכדים ואפילו נינים, ולחיות חיים עם משמעות. כל בוקר לקום מחדש עם שיר בלב ולהיות מאוד שלם ושמח עם מה שאני עושה.

איזה מסר הייתם רוצים להעביר לקוראינו הצעירים?

"אני רוצה לפנות לכל ילדה וילד באופן אישי – דעו לך שהכל תלוי רק בכם. בצורה שבה אתם תסתכלו על הדברים, בנחישות שלכם. אתם קובעים איך יראו החיים שלכם. מציאות החיים של כל אחד מאיתנו נקבעת לפי הצורה בה הוא מסתכל על הדברים. אין גבול לאיפה שאתם יכולים להגיע – זה תלוי אם תדעו לסמן את המטרות, לדבוק במטרה, לחתור אליהן ולהתאמץ להגיע לשם. זה בכלל לא חשוב איפה נולדתם, מה עבר עליכם – קחו אחריות על החיים שלכם.

ילדים יקרים, אם אני הצלחתי, אין שום סיבה שבעולם שאתם לא תצליחו. לא היה לי שום דבר מיוחד בחיים חוץ מההבנה שהכל תלוי רק בי. היו אנשים בסביבתי שניסו לייאש אותי, אבל אני סימנתי לי מטרות  וידעתי לאן אני רוצה להגיע. התפללתי לבורא עולם מעומק הלב אלפי פעמים – שיחזק אותי ויתן לי את הכוח להגיע לשם, אני רוצה את זה כדי שאני אוכל לחזק אחרים, להשפיע, לעזור – זו המטרה שלי בחיים."

טעימה

ספרי הקומיקס זוכים להצלחה אדירה וכבר תורגמו לשפות שונות – אנגלית, יידיש, צרפתית, ספרדית – והיד עוד נטויה. בימים אלו ממש שוקדים על תרגומם לשפה הרוסית ועל הספר אהר'לה 5.

ואם עוד לא הכרתם את אהר'לה מקרוב, אז הבאנו לכם טעימה מהקומיקס המשובח. כנסו לעמוד הקומיקס