אהרלה 4 מודפס + דיגטלי

יֶשְׁנָם לאֹ מְעַט יְלָדִים הַמִּתְמוֹדְדִים עִם קְשָׁיִים וְאֶתְגָּרִים שׁוֹנִים וּמַרְגִּישִׁים אֶת עַצְמָם אֻמְלָלִים וּמִסְכֵּנִים בְּשֶׁל כָּךְ. אַתֶּם, קוֹרְאַי הַנֶּאֱמָנִים וְהַוָּתִיקִים, מַכִּירִים אֶת סִפּוּר חַיַּי אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁגַּם אֲנִי הִתְמוֹדַדְתִּי עִם אֶתְגָּרִים לְגַמְרֵי לאֹ פְּשׁוטִּים מִגִּיל צָעִיר מְאדֹ. גַּם אֲנִי הִרְגַּשְׁתִּי אֶת עַצְמִי מִסְכֵּן, כָּעַסְתִּי וְלאֹ תָּמִיד הֵבַנְתִּי עַל מָה וְלָמָּה כָּל הַקְּשָׁיִים שֶׁאֲנִי נִתְקָל בָּהֶם. הַשִּׁתּוקּ וְהַצַּעַר שֶׁהִתְלַוָּה אֵלָיו, הַבְּדִידוּתּ וְהָרִחוקּ מֵהַבַּיִת ומֵּהַמִּשְׁפָּחָה לְארֶֹךְ שָׁנִים, הַקִּנְאָה בַּיְלָדִים הָאֲחֵרִים שֶׁלָּהֶם הָיו קְרוֹבֵי מִשְׁפָּחָה שֶׁבִּקְּרו אוֹתָם וְהֵבִיאוּ לָהֶם מַמְתַּקִּים ומִּשְׂחָקִים בְּעוֹד שֶׁאוֹתִי רַק אִמָּא הִגִּיעָה לְבַקֵּר, וְרַק פַּעַם אַחַת בְּשָׁבוּעַּ וּלְּשָׁעָה קְצָרָה. הַגִּמְגּוּםּ הַקָּשֶׁה מִנְּשֹׂא לְארֶֹךְ שָׁנִים אֲרֻכּוֹת וְהַבְּדִידוּּת הַחֶבְרָתִית בְּשֶׁל כָּךְ. הַסְּבִיבָה שֶׁלּאֹ תָּמִיד הֵבִינָה אוֹתִי, וּלְּעִתִּים חַשְׁתִּי שֶׁכֻּלָּם בָּזִים וְלוֹעֲגִים לִי. יְלָדִים מְתוּקִּים וִיקָרִים, מֵהַמָּקוֹם הַזֶּה אֲנִי רוֹצֶה לְשַׁתֵּף אֶתְכֶם וּלְּסַפֵּר לָכֶם מָה עָזַר לִי לְהַפְסִיק לְהַרְגִּישׁ מִסְכֵּן וְאֻמְלָל וְלִבְנוֹת בִּצְעָדִים קְטַנִּים וּבְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא גְּדוֹלָה אֶת הָאִישִׁיּוּת שֶׁלִּי. כְּבָר בְּגִיל צָעִיר הֵבַנְתִּי שֶׁאֶת הַמְצִיאותּּ לאֹ אוּּכַל לְשַׁנּוֹת. בּוֹרֵא עוֹלָם נוֹתֵן לְכָל אָדָם מְצִיאותּּ מְסֻיֶּמֶת שֶׁאִתָּהּ הוּּאּ צָרִיךְ לְהִתְמוֹדֵד, כָּל אֶחָד לְפִי שׁרֶֹשׁ נִשְׁמָתוֹ וּלְּפִי הַתִּקּוּנִּים שֶׁהוּּאּ צָרִיךְ לְתַקֵּן כָּאן בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְעַל זֶה אֵין לָנוּ שְׁלִיטָה. אַף אֶחָד מֵאִתָּנוּ לאֹ יָכוֹל לְהַחְלִיט מִי יִהְיֶה הָאַבָּא שֶׁלּוֹ וּמִּי תִּהְיֶה הָאִמָּא שֶׁלּוֹ, גַּם לאֹ מִי יִהְיוּ הָאַחִים וְהָאֲחָיוֹת שֶׁלּוֹ וְאֵיזֶה סוּּגּ דָּם יִהְיֶה לוֹ. אֶת זֶה בּוֹרֵא עוֹלָם מַחְלִיט. אֲבָל אֵיךְ לְהִתְמוֹדֵד בַּמְצִיאוּּת הַקַּיֶּמֶת שֶׁלָּנוּ - זֶה נָתוּּןּ לַחֲלוּּטִּין בַּיָּדַיִם שֶׁלָּנוּ, וְרַק שֶׁלָּנוּ. זֶהוּ חֵלֶק מֵהַבְּחִירָה שֶׁכֻּלָּנוּ נִצְטַוֵּינוּ עָלֶיהָ 'לִבְחרֹ בַּחַיִּים' וְעַל זֶה כָּתוּּבּ בַּגְּמָרָא שֶׁ-"אֵין הַדָּבָר תָּלויּ אֶלָּא בִּי", וּכְשֶׁהֵבַנְתִּי אֶת זֶה וְ-'הִשְׁלַמְתִּי' עִם הַמַּצָּב שֶׁלִּי וְהִפְסַקְתִּי לְהִתְלוֹנֵן עַל מַר גּוֹרָלִי וְעַל מַצָּבִי וְהִתְמַקַּדְתִּי כָּל הַזְּמַן רַק בְּמַחְשָׁבָה אַחַת: "מָה אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת בַּמְצִיאותּ שֶׁלִּי בְּאפֶֹן מוֹעִיל", מִשָּׁם הִתְחִילָה הַצְּמִיחָה שֶׁלִּי. כָּל עוֹד אָדָם מִתְלוֹנֵן, מְקַנֵּא, מְקַטֵּר וְחוֹשֵׁב עַל הַדְּבָרִים שֶׁאֵין לוֹ, הוּאּ לאֹ יָכוֹל לִגְדּלֹ. הַמַּחְשָׁבוֹת הַלָּלוּ רַק מַחְלִישׁוֹת אוֹתוֹ וּמוֹנְעוֹת מִמֶּנּו לִצְמחַֹ. מִצַּד שֵׁנִי, כְּשֶׁאָדָם מַשְׁלִים עִם הַמְצִיאוּתּ שֶׁל הַחַיִּים שֶׁלּוֹ וּּמִּתְמַקֵּד בְּמַחְשָׁבָה עַל מָה שֶׁהוּאּ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת בַמְּציִאותּ הַקַּיֶּמֶת שֶׁלּוֹ בְּאפֶֹן מוֹעִיל מִשָּׁם אֶפְשָׁר לִצְמחַֹ וְלִגְדּלֹ, כִּי הַכּלֹ בְּעֶצֶם תָּלוּּיּ בָּנוּ עַצְמֵנוּ,ּ בִּנְקֻדַּת הַמַּבָּט שֶׁלָּנוּּ.ּ הִיא זוֹ כִּי שֶׁיּוֹצֶרֶת אֶת הַמַּחְשָׁבוֹת וְהַהַחְלָטוֹת שֶׁלָּנוּ,ּ וְהֵן אֵלֶּה שֶׁיּוֹצְרוֹת אֶת הַמְּצִיאוּתּ שֶׁל חַיֵּינוּ.ּ בַּסֵּפֶר שֶׁאַתֶּם אוֹחֲזִים בְּיֶדְכֶם כַּמָּה סִפּוּרִּים שֶׁיַּמְחִישׁוּ לָכֶם זאֹת, בעז"ה