באיזה מחיר רוכשים הֶרגלים?

מה קשה יותר, לרכוש הרגל או לשנותו? – זו שאלה מטעה, מין שדרוג של שאלת הילדים 'מה יש יותר בירושלים, עליות או ירידות?'… בנקודה זו אני מעוניין לפתוח את הדיון העוסק בנושא הרגלים, לחידוד התובנה הבאה: כאשר אדם מבקש לרכוש הרגל, ה'מחיר' שהוא נדרש לשלם בגין ה'רכישה' הוא ויתור והקרבה של הרגל ישן וקודם. מכאן, שבמקום בו אני מאמץ הרגל מבלי לוותר על הרגל אחר, לא רק שאין כאן רכישה, אלא שזה גם לא קשה. ואותי לימדו החיים, שדבר שאינו בא בקושי אינו חשוב ובדרך כלל גם אינו חיובי.

הרגל, בהגדרה ראשונית, הוא דבר שאדם התרגל לעשותו על ידי חזרה מרובה עליו. אבל, בהעמקה נוספת, צצה ועולה התהייה: האם חזרה על אותה פעולה ללא מחשבה, באוטומטיוּת וכלאחר יד, אף היא מובילה לרכישת הרגל, או שאנו מסננים פעולות שאנו מבצעים ללא חשיבה מראש ואיננו מניחים להם להצטבר ולהפוך להרגל? והתשובה, המתקבלת לאחר תוספת התבוננות, היא: שכמובן שכל דפוס פעולה שאנו מאמצים באופן חוזר כמה וכמה פעמים הופך להיות 'הרגל', אך עדיין אין כאן תהליך של 'רכישה'. כל עוד ואיננו נדרשים 'לשלם מחיר' – בדרך כלל, בדמות ויתור על הרגל קודם – ההרגל החדש אינו נרכש. כי כל עוד ולא שילמתי עליו, כמובן שלא אוכל להשתמש בהקשר לאותו הרגל במינוח 'רכישה'.

זה לא ענין של סמנטיקה והגדרה בלבד, אלא נחבא כאן מסר מאד חשוב, שעיקר חשיבותו היא בניסוחו ובהנחתו על השולחן. נתבונן היטב ונשים לב: כאשר אנו מבקשים לרכוש הרגל, אנו זקוקים לשלם ולוותר על הרגל אחר. זו החלטה לא קלה; לעתים, אפילו קשה מאד; ותמיד, היא תוצאה של מחשבה והתבוננות של חינוך עצמי. אלא שבדרך כלל ההרגל שאנו נדרשים לוותר עליו כדי לרכוש הרגל חדש, הוא הרגל אותו אימצנו בבלי דעת, אלא בביצועו ברצף מספר רב של פעמים ללא חשיבה מוקדמת.

ומכאן, שהתשובה לשאלת המפתח היא, שרכישת הרגל ושינוי הרגל הם בעצם אותו דבר, ברמת קושי זהה. אבל כל אותם הרגלים שאימצנו ללא כל קושי, הם-הם שיקשו עלינו בהמשך הדרך וייקרו את המחיר שנידרש לשלם כדי לאמץ הרגלי חיים נכונים.

לתשומת לבנו, בכל תחום ועת בחיינו, בהם אנו עוצמים עין ועוד אחת כביכול החיים יחלפו לידינו ומאומה יתרחש. ללמדנו, כי כאשר 'מאומה מתרחש', כשנדמה לנו שאנו באמת לא עושים כלום, אנו 'רק' מאמצים כל מיני הרגלים שבעתיד נזדקק להתאמץ מאד כדי להיפטר מהם. ככה הם החיים באמת: המובטלים הם-הם המשלמים 'דמי אבטלה' —

כאשר נבקש לחלק את ההרגלים שלנו ולהבדיל בין הטובים לרעים או בין המועילים למזיקים, נופתע לגלות, שאת ההרגלים השליליים אימצנו בבלי דעת, בעוד את אלו החיוביים והחיוניים נצטרך לסגל בדי עמל ובמחיר ויתור והיפרדות מהרגלים לא טובים. 'הרגלי המינוס' הם בני לווייתנו מן הגיל הרך, בעוד שעל 'הרגלי הפלוס' עלינו לעמול מאז עומדנו על דעתנו. בילדותנו התרגלנו להיכנס איש בדברי רעהו או לאכול שלא בנימוס, וגם אי אלו הרגלים שליליים לגמרי כמו דחיית דברים או אי דחיית סיפוקים. לעומת זאת, ברור ומובן באיזה גיל תרגלנו ורכשנו את הרגלי הלמידה והשינון, הנימוס והבחירה.

כל עוד וההרגלים שאנו מבקשים לרכוש אינם מתנגשים עם הרגלים שליליים שאימצנו בנערותנו או בבערותנו, רכישתם אינה כה קשה. אלא שבפועל כמעט ואין הרגלים כאלו. כי בכל תחום בו מבקש אדם לחנך את עצמו, ראוי שתישאל השאלה: וכיצד התנהגת עד היום? – והתשובה, לא תמיד נעימה.

האם עובדות אלו צריכות לרפות את ידינו? – בוודאי שלא! להיפך, הן צריכות להמריץ אותנו לגדוע את תהליך צבירת ההרגלים באופן בלתי מודע, ולעבור לתהליך שינוי הרגלים ו/או רכישת הרגלים באופן מודע.

זו הנקודה הבאה בה עלינו לעסוק בנתיב ההרגל – 'מוּדעוּת' כיסוד ובסיס ברכישת הרגלים. למעשה, זו הכותרת המעשית לנושא הכל-כך רחב והכל-כך מאתגר, ובס"ד נחדד את משמעותה והשלכותיה בטור הבא. עד אז, מומלץ לכל אדם להתחיל לעקוב אחר הרגליו. הם רבים. מאד-מאד. וככל שנכירם טוב יותר, כך נוכל לאמץ כלפיהם התייחסות נכונה ונבונה. לחרוצים והמעשיים שבנו, מומלץ אף לנסות להרכיב את רשימת ההרגלים שהם מבקשים לרכוש ולשנות, הרגל תמורת הרגל —