תפריט
מנין הבחירות שאנו מבצעים מדי יום ורצף ההחלטות שאנו מקבלים באופן תכוף, אינן יכולים לאפשר לאדם להגיד שהוא מודע לכל החלטותיו. אינני מדבר על החלטות פשוטות, כבחירת מזון או לבוש, אלא גם על החלטות חשובות, אישיות וכלכליות, מסחריות ואף רוחניות. וזאת, כאשר אין ספק שכל החלטה וכל בחירה הן מבוא לדרך מסוימת. נדמה בעיני רוחנו, שבכל בחירה והחלטה אנו פותחים דלת לשביל אחר בחיינו. האם היינו מוכנים שיעמידו אותנו בפרוזדור עמוס דלתות ובעיניים קשורות נצטרך לבחור את הדלת בעדה נמשיך בדרכנו?! בוודאי שלא. בפרט אם היינו יודעים שחלק מהפתחים מובילים לחדרי תענוגות וחלקם האחר למרתפי עינויים…
אבל זה מה שאנו עושים. בוחרים ומחליטים באופן בלתי מודע, כאשר אנו הם הנושאים בתוצאות. לעתים, אלו תוצאות חיוביות ונעימות, אך לא פעם אלו 'מרתפי עינויים' שאת 'כרטיס הכניסה' במו ידינו הפקנו.
שמא תאמרו כי המציאות אינה בידינו ויהודי חייב להאמין שהוא לא מחולל מאומה בחייו, אך גם אמונה זו – שהיא יסוד קיומי בחייו של יהודי – חייבת לבוא ממקום של מודעות. אדם אינו יכול להסתפק באמירת 'אני מאמין' בבוקרו של יום, ולהצהיר ש"הבורא יתברך שמו הוא לבדו עשה ועושה ויעשה את כל המעשים", ומכאן והלאה יתיר לעצמו לפרוק עול המודעות מעליו ולהתהולל בחוסר אחריות. הבחירה היא כלי שבורא עולם העניק לנו כאמצעי להשפיע כביכול על חיינו. אך כמובן שבכללה של תועלת זו ניתן להכליל אך ורק 'בחירה מודעת'. כי כל אותן בחירות שאנו מקבלים בלא מחשבה, אין בהן ביטוי לדרגת ה'אדם', שמותרו מן הבהמה בדעת ובתבונה.
כאשר אנו פועלים מתוך מודעות עצמית גבוהה, הבחירות שלנו – גם אלו שאנו לא מסכימים אתן – נעשות ממקום של ערנות והכרה. במצב זה, גם אם אינני מסוגל לבחור את הטוב ביותר, לפחות אני מודע לכך שאני מתפשר ולא ממצה את יכולתי. כאשר הבחירה נושאת את סמל ההבנה והידיעה, אזי, כל בחירה היא עוד פסיעה באימוץ הרגלים. כל בחירה שאנו מודעים לבעייתיותה – ככל שאנו מודעים לחוסר רצוננו לבחור בה – מסייעת לנו המודעות שלא להפוך את אותה בחירה להרגל. כי כאשר אנו בוחרים שוב ושוב בלי לשים לב למנגנון הדוחק בנו לבחור כך, אנו מאמצים את אותה פעולה והופכים אותה להרגל. וכדי להיפטר מהרגל שאינו טוב – אותו אימצנו בבלי דעת – נזדקק לחיזוק המודעות העצמית, על מנת שנבין כי הויתור עליו הוא-הוא ה'מחיר' שנידרש לשלם כדי 'לרכוש' את ההרגל החיובי.
האמנם קל לאדם להכיר את עצמו?! האם די 'רק' בהתבוננות במעשינו?! האם בכך שאדם מזהה את מחשבותיו ורגשותיו הוא יוצא ידי חובתו?! – לא ולא!!!
ככל שנוקפות השנים ומתארכים החיים, הופך האדם להיות אוטומט. גם אם הוא יצליח לבודד את מחשבותיו ו'לדעת' מה גורם לו לפעול בדרך זו ולא באחרת, הוא יתקשה ללכוד את המניע שגורם לו להחליט באיזו צורה לחשוב. מיליוני-מיליוני הלקחים הרגשיים והשכליים שצבר האדם בכל שנה משנות חייו, הפכוהו לרובוט מתורגל, עד כדי כך שאין הוא מסוגל להגיע אל שורש התנהגותו באמת.
כל שאנו יכולים לעשות הוא לשפר את התנהגותנו מכאן והלאה, באמצעות הליך ארוך של למידה והיכרות עם עצמנו. בשלב הראשון, לא נצליח לשנות הרבה את התנהגותנו. אבל זה יקרה בשלב השני, אחרי שנבין מה גורם לנו להתנהג כפי שאנו מתנהגים. כאשר אדם לומד לנתח את עצמו, הוא מגלה, בהפתעה כמובן, שהוא עושה דבר שאינו טוב עבורו רק מפני שהוא מבקש לרצות מישהו יקר לו. כעת, כשהוא מודע, עליו להחליט ולבחור את העדפתו: האם הוא מוכן לוותר על טובתו כדי להשיג בכך תועלת אחרת הכרוכה בריצויו של אדם אחר, או שהמחיר יקר וטובתו קודמת.
אם נבקש ליטול דוגמא שלילית מצוינת, נתייחס לעישון. כמה רבים האנשים שממשיכים לעשן בידיעה שהעישון מזיק להם, וכל כך מפני שהם חשים שאותו עישון עושה להם טוב. תחושה נעימה זו, היא-היא ההתמכרות הידועה, אבל כל עוד והאדם אינו אומר לעצמו שוב ושוב: 'הסיגריה מזיקה לי באופן אישי גם אם היא נעימה', אין סיכוי שהוא יקבל החלטה להיגמל מעישון.
בתהליך של מודעות עצמית, אדם לומד להגדיר נכון את הטוב והרע עבורו, את הפעולות הגורמות לו לעונג ואת אלו שבסופו של דבר יכאיבו ויעציבו. אט-אט, תוך שימוש גובר והולך ב'דעת', לומד אדם להבחין בין טוב לרע ומניינן של ההחלטות הנכונות בחייו עולה ועולה. כי "אם אין דעת, הבדלה מנין" —
יו"ר 'מפעל החפץ חיים העולמי' ומחבר רב המכר 'אתהלך' ו'בעקבות אתהלך' ובעקבות אתהלך 2 וסדרת ספרי הקומיקס 'אהר'לה'
המוצרים שלנו
11 תגובות
יפה מאוד ונכון מאוד
תזכו למצוות , והלואי שנזכה לבחור נכון תמיד
אמן אמן ותודה לך צבי על הפרגון
בס"ד
לכבוד הרב אהרון מרגלית,
חשוב שהדוגמא תתן הדגמה להסבר. וזה איננו כך. ההסבר נוגע לבחירה על רקע ריצוי.
גם לא ברור מהדוגמא מה הקשר בין מודעות לבין הבחירה להמשיך לעשן. הרי רוב האנשים יודעים שעישון מזיק לבריאות, וזה אפילו כתוב על הסיגריות.
זכיתי לשמוע את הרב בשתי סדרות בירושלים ונהנתי מאד. תודה!
תודה,
איריס
יש הבדל גדול בין ידיעה לבין מודעות.
כתוב בתורה: "וידעת היום והשבת אל לבבך ……."
זה שאדם יודע שזה לא בריא לעשן עדיין איננו מספיק, גם אם זה רשום בפונטים גדולים ע"ג החפיסה.
אחרי הידיעה צריך גם את 'והשבת אל לבבך', כלומר להכניס זאת למודעות.
תודה על ההתייחסות וההזדמנות לחדד את הנושא.
וואהו!
יישר כח גדול רבי אהרן!
איזה בנין שרירים אתה עושה לנו. פשוט לעלדעת לעמוד מול האמת ובמאמר זה גם לדעת לעמוד מול האמת ולהגיד – נכון, אני זה שהחלטתי, והחלטתי לא נכון,
איך באמת נדע לממש את סדר העדיפויות כשהוא בעצם ידוע גם לנו רק שיש צד שני שיותר נח וקל להחליט עליו לעשות אותו?
יישר כח (אין לכם מושג בכלל בתועלת שהמאמרים מביאים אבל לא ניתן להסביר את זה)!!!!
מנחם ישר כח גדול על המחמאות והפרגון.
והלוואי ונצליח תמיד לבחור בנכון וברצוי בעיני אלוקים ואדם.
בהערכה רבה,
אהרן
"כעת, כשהוא מודע, עליו להחליט ולבחור את העדפתו: האם הוא מוכן לוותר על טובתו כדי להשיג בכך תועלת אחרת הכרוכה בריצויו של אדם אחר, או שהמחיר יקר וטובתו קודמת"
שאלה: איך היית מציע להתייחס למחשבה ש'אל תהיה אגואיסט, וכן, תחשוב גם על האחר ופחות על עצמך' מבחינת הגישה שאומרת תחשוב קצת פחות על עצמך וכדומה,
או כללית: איך מכילה הגישה החסידית את מהלך ההעצמה האישית?
ברור אגב שאדם לא נברא להיות עבד לזולתו.. ובכל זאת, סוף סוף היעד הוא טובת הוא עצמו ולא שום דבר אחר, גם אם זה ישליך דרמטית על בין האדם המתעצם – למקום, לחבירו, לאשתו.
נא אם אתה מרגיש תועלת הרבים – תשובה מפורטת
מודה מאד מראש!
שלום אברהם ותודה לך על השאלה החשובה.
לענ"ד אין שום סתירה בין הגישה החסידית לבין העצמה אישית, אלו שני דברים שונים ומקבילים.
רבים מבעלי החסד הגדולים בדור עברו קורסים להעצמה אישית כדי לבנות ולחזק את האישיות שלהם, כדי שיוכלו להיות יעילים יותר ולהפיק מעצמם יותר.
קורס זה או אחר שמטרתו העצמה אישית יש בו חסד עם הלומד וגם אם כל אותם שיהנו מהתקדמותו בחיים והיכולות המשופרות שלו כתוצאה מלימודיו.
יחד עם זאת הרשה לי לחלוק מכל וכל על המשפט שכתבת: "ברור אגב שאדם לא נברא להיות עבד לזולתו. ובכל זאת, סוף סוף היעד הוא טובת הוא עצמו ולא שום דבר אחר, גם אם זה ישליך דרמטית על בין האדם המתעצם – למקום, לחבירו, לאשתו".
בוודאי שהאדם לא נברא להיות עבד לזולתו אבל הוא בהחלט כן נברא כדי לעשות חסד. חסד הוא אחד משלושת העמודים שעליהם העולם עומד. רבותינו אומרים לנו שבדורינו אנו דור עקבתא דמשיחא זהו העמוד המרכזי שאותו יש לחזק.'עולם חסד יבנה'. חסד צריך להיות משהוא מאוד מהותי בחייו של כל יהודי.
כשאברהם אבינו חיפש אישה לבנו יצחק התורה מספרת לנו שאברהם אמר לאליעזר לחפש אישה שכל מהותה חסד ואף נתן לו סימנים שבהם הוא יבדוק האם אכן יש בה את אותן תכונות נעלות. כל אמא ואבא מתפללים שיזכו לגדל ילדים בעלי חסד.
היעד של יהודי הוא לא "טובת הוא עצמו", וחלילה וחלילה מלומר ש- "גם אם זה ישליך דרמטית על בין האדם המתעצם למקום, לחבירו, לאשתו". וכי לאדם מותר לפגוע בזולתו כדי להטיב עם עצמו?!
אברהם, איני מכירך, ככל הנראה, אולם בטוחנו שלא זו היתה כוונתך. הייתי מבקש שתבהיר ותסביר את עצמך.
במלוא הכבוד הראוי,
אהרן
תודה על האדיבות והסבלנות, כי העניין עֵד לעצמו כי בהרבה התאזרת כאן… ואכן, אבהיר את הערפל ותובהר כנות כוונתי.
"ברור אגב שאדם לא נברא להיות עבד לזולתו.." כוונתי: ואם-כן מתקבלת על הדעת האמירה כי יש מקרים בהם 'ריצוי' זולתו על חשבונו שלו – בידיו לבחור בגישת חייך קודמים. (קצת זמן פרטי לאיוורור נחוץ, במקום קפה עם חבר-לעבודה רק כי 'לא נעים לסרב'. והמשלים רבים.)
"ובכל זאת, סוף סוף היעד" כלומר של התרגול והעיסוק בהעצמה אישית, "הוא טובת הוא עצמו ולא שום דבר אחר, גם אם זה ישליך דרמטית על בין האדם המתעצם – למקום, לחבירו, לאשתו." .
ובמילים אחרות, איך אני משכנע את עצמי לעשות את הדברים הנדרשים לבנות את הכוחות ולצמוח, גם למשל בפעילות חסד, וכל שאר התחומים בין אדם לחבירו, למקום, כאשר מול עיניי גישה תובענית האומרת מה לך ולכל זאת כאשר כוונתך בעומק איננה לש"ש כאנשים מורמים מעם, חדל מלעזור לעצמך כי סוף סוף כוונתך לטובת עצמך?
מעריך שלא דנת אותי לכף חובה. מעריך מאד. כל הכבוד לך, זה מזכיר לי הסיפור המאלף מ'בעקבות'1, בהיותך מורה…
צדיק!
אברהם
אשלים ברשותך ההבהרה:
כוונתי הפוכה לגמרי ממה שהשתמע. הנה בניתוח לגורמים:
1 אדם, זכות-חובה לו לעשות חסד ולעזור לזולתו
2 וכן לעזור ולבנות את עצמו
3 משיחזק את יכולותיו ויתעצם נפשית, יהנו מזה כולם בסביבתו
4 השאלה הנשאלת: איך להתמודד עם הגישה השוללת את העיסוק המרובה ב'אני', כאשר המוטיבציה המניעה אותנו, בגשתינו לקורס ההעצמה היא שיפור ההרגשה-היכולות-ההצלחות, ולאו דווקא לקיים רצון בוראי.
5והשאלה נשאלת מתוך ידיעה שאכן התוצאה עשויה להשליך דרמטית- לטובה- על צמיחה רוחנית, שגשוג גשמי, ושיפור יחסים-אנושיים, והיינו:
6 "ובכל זאת, איך היית מציע להתייחס למחשבה ש:
'אל תהיה אגואיסט, וכן, תחשוב גם על האחר ופחות על עצמך' מול הגישה שאומרת תחשוב קצת פחות על עצמך וכדומה" כי הרי ברור לכאורה שיעדו וכוונתו של הבא להשתתף בקורס זה או אחר הוא לכאורה טובת עצמו ולא דבר אחר?
אקווה שהובנתי נכון, ותודה מראש
אברהם שלום רב,
אני מאוד שמח על ההבהרה הקודמת שלך ועל תוספת זו ששלחת בתוך פחות משעה לאחריה.
במענה לשאלותיך החשובות הייתי מחלק את התשובה לשני חלקים:.
מאושר הוא האדם שיש לו שאיפות והוא עושה השתדלות כדי להוציאם מן הכח אל הפועל, שיש לו רצון לצמוח ולגדול ולשם כך הוא משקיע מאמצים ולומד לחזק את האישיות שלו ולגלות את הכוחות שבורא עולם נטע בתוכו ולומד כיצד להשתמש בהם באופן מושכל כשמטרתו שעל ידי כך עבודת ה' שלו תהיה טובה יותר, היכולות שלו יתעצמו, התקשורת שלו תהיה מוצלחת יותר והוא יטיב להשתמש בכלים שבורא עולם חנן אותו כדי להטיב לעצמו, למשפחתו ולכל הסובב אותו ולתקן עולם במלכות ש-ק-י
לחילופין, גם אם הוא עושה זאת אך ורק לתועלת עצמו אין בכך חסרון כל עוד הוא זוכר שכל אלו הם יכולות וכוחות שבורא עולם נתן לו ותכלית הלימוד שלו הוא לומד כיצד להשתמש בהם באופן מיטבי וכמובן תוך כדי הקפדה על כל כללי ההלכה, בדגש שלא לפגוע חלילה בזולת בשום צורה ואופן.
שתזכה בעזהי"ת לרוב סיעתא דשמיא בכל מעשיך והליכותיך ולעשות תמיד את הטוב והמועיל בעיני אלוקים ואדם מתוך בריאות ושמחה.
אהרן