חלום של ילד – איך נולדו סדרת ספרי הקומיקס "אהרל'ה

בתפרח שבה גדלתי היה ילד שמאוד מאוד הציק לי. הוא היה מבוגר ממני בשלוש-ארבע שנים וכל פעם שהיה רואה אותי היה צוחק עלי בקולי קולות. בכל פעם שראה אותי הוא היה לועג לי במקומות הרגישים. הוא עשה זאת בחצר בית הספר לפני כולם, הוא עשה זאת בכל מקום שראה אותי והוא עשה זאת גם בבית הכנסת ואפילו באמצע התפילה. אותו ילד 'לא היה מאה' וכל אנשי וילדי המושב ידעו את זה, ובכל זאת הרגשתי כל כך מבוזה ממנו שלא הסכמתי ללכת לבית הספר. ההורים שלי לא וויתרו, הם היו לוקחים אותי לבית הספר עם סוס ועגלה ומשאירים לי את המשימה לדדות על קבי בדרך חזרה לבדי. הייתי עושה את זה, לא הייתה לי ברירה, אבל אחר צהרים לא הייתי יוצא מהבית.

כשהייתי בערך בן שלוש עשרה וחצי, בתקופה שבין בר המצווה לשנה הראשונה בישיבה, יום אחד בדרכי הביתה מבית הספר הנער ההוא שוב פגע בי באופן מאוד קשה ומעליב בנוכחות ילדים ומבוגרים רבים. מיהרתי ככל יכולתי הביתה, נכנסתי לחדר ההורים, הטלתי עצמי על מיטתה של אמא כשאני ממרר בבכי. כעבור מספר דקות אמא נכנסה לחדר ומצאה אותי שוכב על מיטתה ובוכה. היא התיישבה לידי על המיטה, הניחה יד רכה על גבי ואמרה: "אהרל'ה, דע לך, עוד יגיע יום שתרצה לחבק את הקשיים שלך, כי הקשיים שאדם עובר בחייו הם-הם שמגדלים אותו, הם מהווים את הסולם שעליהם הוא יכול לתפס ולגדול לגובה". כל כך נעלבתי. לא הבנתי את אמא ואת מה שאמרה, ממש כעסתי. בזים לי ועושים ממני צחוק בפני כולם ואפילו אמא לא מבינה כמה קשה לי ואיך אני הכי אומלל עלי אדמות? הוא מבייש אותי, והיא אומרת לי 'תחבק את הקשיים'? מאוד הערכתי את אמא ודווקא בגלל זה המשפט שלה גרם לי להסתובב פגוע ומתוסכל במשך כמה ימים. לבסוף ניגשתי אליה ושאלתי "אמא למה, למה את אומרת ככה?", דיברתי קשה, אני מודה, אבל היא לא התרגשה, רק ישבה איתי וסיפרה את הסיפור הידוע על הילד שעזר לפרפר לבקוע את הביצה שלו וגרם לו בזה שהוא לא יוכל לעוף לעולם. "כך גם הבן אדם, ברגעים של קושי הוא יכול לשקוע וליפול ולבכות על מר גורלו ולהאשים את כל העולם בכל הצרות והכישלונות שלו, והוא יכול, אם רק יבחר, להתמקד במחשבה איך לעשות מהקושי שלו סולם. איך הקשיים שהוא עבר בחייו יוכלו לחזק את הכנפיים שלו כדי שיוכל לעוף טוב יותר, גבוה יותר". הדברים שלה נכנסו לי עמוק לתוך הלב אבל עדיין לא הבנתי. ארכו לי חודשים רבים עד שהצלחתי להבין את זה היטב והתחלתי לחשוב איך אני יכול להפוך את הקושי של העלבונות וההצקות שאני עובר לסולם. התלבטתי בשאלה זו זמן רב עד שנפל לי הרעיון. שלאחר שאני יודע מה מרגיש ילד שלועגים לו, שבזים לו וצוחקים עליו בפומבי יש לי את היכולת והכוח להעביר את ההרגשה הזו לילדים אחרים. לכן, בעז"ה כשאהיה גדול אקנה לי חמור ועגלה (מושגים של תפרחניק של אותם ימים…), אעבור ממושב למושב, אאסוף את הילדים ואספר להם על הילדות שלי, על מילים קשות שנאמרו בסביבתי ופעמים רבות גרמו לי לבכות מאוד הרבה. כמה סבלתי מהצקות של ילדים אחרים, מלעג, מבוז. ואיך נשארתי כל יום בבית בגלל הפחד ששוב יפגעו בי במילים פוגעות ומעליבות. אלמד אותם להיות זהירים במילים שלהם וככה ילדים אחרים לא יעברו את מה שעברתי.

החלום הזה ליווה אותי בכל שנות הבחרות. מדי פעם, ברגעים של קושי, הייתי חוזר אליו ויודע איך אוט-אוט-אוט אהיה גדול ואפנה להגשים את החלום. בזכות הסבל שלי העולם יהיה טוב יותר. השנים עברו, גדלתי, בגרתי, ראיתי עולם והבנתי שחמור ועגלה כבר לא יגשימו לי את החלום, אבל השאיפה ללמד את הילדים כמה כאב יכולות לגרום מילים פזיזות, נשארה. ואז לילה אחד בשכבי על מיטתי נפל לי בראש הרעיון לעבד את הספר שלי 'אתהלך' לספרי קומיקס, זו תהיה ההגשמה של החלום הישן שלי, לדבר אל הילדים בשפה שלהם, לעשות זאת ע"י סיפורים וציורים המתחברים אל עומק הרגש שלהם, להסביר להם את התוצאות הקשות שעלולות לנבוע מהתנהגות פוגעת ומשפילה ועד כמה צריך להזהר בכך. באותו רגע ידעתי שמצאתי את החמור המודרני שלי, אחפש מפיצים טובים, אתרגם את הספרים לשפות נוספות ואפיץ אותם לילדים בכל העולם. ואכן בס"ד יצאתי לדרך, עיבדתי חלקים מתאימים מהספר ל'שפת הקומיקס',  בחרתי צייר וכותבת מוצלחים וברוך ה' הספרים נמכרים ברבבות בכל העולם, מאות ילדים טורחים לשלוח לי מכתבים פקסים ואימיילים ומספרים לי שקראו את הספרים ועד כמה זה השפיע עליהם, זה באמת מרגש אותי ומרחיב את הלב ונותן כוחות להמשיך בכך, בעז"ה. ובכל פעם מחדש אני מודה לקב"ה על הזכות הגדולה שנפלה בחלקי לחזק כל כך הרבה יהודים ומודה להורי שהאמינו בי וביכולותיי ועזרו לי לחלום ולקוות לעתיד טוב יותר בעתיד.

ומה אני רוצה לומר פה? אל תפריעו לילדים שלכם לחלום! תעודדו אותם. ציירו להם את החלום בצבעים עזים, חדים, עם כל המראה מסביב, עם הריח, הצבע, המוזיקה, הנוף, האנשים והאוכל. הפכו להם את החלום לתמונה מציאותית. כך יהיה להם קל יותר לשאוף אליו. ככל שהיעד יהיה ברור יותר וחד וקוסם, הילד ימצא בתוכו כוחות לגלות נחישות ולהגיע אליו. מניסיון.

הרבה נחת ובריאות לכולם.