כמה אדם יכול לראות במראָה? (מודעות עצמית)

בנקודה בה אנו אוחזים – כאשר אנו יודעים, שבדרך כלל אנו מאמצים הרגלים בלתי טובים בהיסח הדעת, ואותם אנו נדרשים להקריב בתהליך של רכישת הרגלים חיוביים ונאים – עלינו להעמיק מעט במושג 'היסח הדעת', או בכינויו העכשווי 'חוסר מודעות'.

אכן, המונח 'מודעות' מקורו בשורש 'דעת', אך לא רק במובן של שכל ובינה, אלא גם בנגזר מידיעה והיכרות. 'מודעות עצמית' פירושה הכרת עצמי. כל אדם משוכנע שהוא מכיר את עצמו ויודע מי הוא, אך גם אמירה זו היא ביטוי לחוסר מודעות עצמית מובהק. כי אין די בכך שאני יודע כיצד אני נראה, מי החברים שלי ובמה אני עוסק, כדי להיקרא 'בעל מודעות עצמית'. להכיר את עצמי פירושו, שאני יכול להצביע על כל אותם גורמים המניעים אותי, המשפיעים על הבחירות שאני מבצע בחיי. אין אדם בעולם, שיעסוק בפיתוח מודעות עצמית ולא יופתע לגלות מניעים נסתרים, שהתקיימו מתחת לסף ההכרה, אך היו דומיננטיים ופעילים מאד בתהליכי הבחירות וההחלטות שלו.

אם להידרש להמחשה, הייתי ממשיל ומדמה את עצמנו לאדם הניצב מול מראה. במבט ראשון, הוא יכול לראות את החלק הקדמי של גופו. אם הוא יצטודד קמעא, תחשף לעיניו גם צדודיתו. בעזרת אי אלו תרגילים אקרובטיים מסובכים, הוא יצליח לקלוט (אם כי לא בבירור) עוד חלקים קטנים מגופו. אבל גם אם הוא ישתמש בשתי מראות זו כנגד זו, לא יוכל אדם לראות את כל-כולו כפי שהוא מסוגל להקיף ולראות את זולתו.

בדיוק כך מורכבת הנפש שלנו מתודעה הכרתית ומתודעה תת-הכרתית. אנו מכירים במחשבות הגלויות ובתפקודים המעשיים מאד. אבל אנו לא מכירים את המחשבות הפנימיות, את תפיסות העולם והאמונות שהתגבשו בתוכנו במהלך חיינו, שלא לדבר על מעשים אוטומטיים הנובעים מהם. בתת ההכרה שלנו, שוכנים זכרונות, אירועים שחווינו ורגשות שאצרנו, לקחים שהפקנו ומסקנות שהטמענו, וכל אלו אינם חוצים את סף ההכרה שלנו. אנחנו פשוט לא מודעים אליהם. והיות ואדם פועל בדרך כלל בהתאם לחוויות וללקחים המוטמעים בזכרונו הפנימי, לא מעט יסודות להתנהגותנו – גם זו החוזרת ונשנית, עד להפיכתה ל'הרגל' – מושתתים על דברים שהם מחוץ לתחום המודע.

כאשר מבינים את היקף ועומק ההשלכות שעשויים להיות לדברים שאנו כלל לא מודעים אליהם, שוב לא נשאלת השאלה: לשם מה חשוב כל כך לרכוש ולתרגל מודעות עצמית?. כי ברור ומובן, שככל שנצליח להעלות מחשבות ורגשות מהתת-מודע אל המודע, כך תשתפר מערכת הבחירה שלנו. הבחירות לא ייעשו מתוך דחפים בלתי נשלטים; תוצאות הבחירות בחיינו לא יביכו אותנו, כפי שקורה לא אחת לאנשים שלא מבינים מה גרם להם לעשות מה שעשו ולפעול כפי שנהגו; והבחירות גם לא יהפכו להרגל אוטומטי, אלא נלמד להביא בחשבון את משמעותן והשלכותיהן של הבחירות בחיינו.

כמובן שלא תמיד אנו מסוגלים לבחור נכון. לא רק שלעולם לא נצליח לחשוף את כל התת-מודע (כפי שגם האקרובט הגדול ביותר לא יצליח לראות עצמו מכל עבריו), אלא שלא פעם אנו חלשים מכדי לקבל החלטות נכונות. אם מחמת יצר שדוחק בנו לעצום עין וחצי ולסרב לנהוג כפי שאנו יודעים שצריך, ואם מפני שלא פעם אנו מחויבים לאילוצים סביבתיים או חברתיים, שמחלישים את כושר עמידתנו או כופים עלינו התנהגות שאנו לא שלמים אתה. אבל לפחות, נהיה יותר מודעים לבחירות שלנו.

אם נתבונן נשים לב, שבחטא הקדמון כאשר אדם וחוה אכלו מעץ הדעת, הדבר הראשון שהתורה מספרת לנו שהתרחש בחייהם, "ותפקחנו עיני שניהם וידעו כי ערומים הם". הדעת גרמה להם, בראש ובראשונה, להכיר את עצמם, לראות את עצמם בדרך בה הם לא היו מסוגלים לראות לפני כן. מה שמלמדנו, כי 'מודעות עצמית' היא הביטוי של הדעת האנושית. ומני אז, שוב לא יכול אדם להתגורר בגן עדן, כי אמר אלוקים: "רצונכם לדאוג לעצמכם?! נראה אתכם סוללים במו תבונתכם את דרככם אל גן העדן"…

ככל שנעמיק בבחינת המושג 'מודעות עצמית', כך נגלה שאנו הופכים להיות אחראים יותר לעצמנו, למצבנו ולגורלנו, ובלתי נתונים ומושפעים מתוצאות של בחירות והרגלים שלא היינו מודעים כלל לאימוצם ולהטמעתם בחיינו. לנוכח חשיבות הנושא, לא נסתפק בטור בודד, ובחודש הבא אקדיש בעז"ה טור נוסף למסלול זה: מודעות-בחירה-הרגל.

ברוכים תהיו.