להיכן הנך מסתכל?

"מאז שפרסמת את הטור הקודם" – קידם את פני אחד מידידי – "אני מסתכל לכל אדם בעיניים. בוחן ומחפש את מבט התינוק"… במקום להשיב לו, הפניתי אותו לקרוא את הטור הבא. יתכן שהוא עושה זאת ממש ברגעים אלו —

אחד המאפיינים את המעבר בין ילדות לבגרות הוא היכולת להביט פנימה ולא רק החוצה. עיניו של התינוק, בוחנות אמנם כל דבר מתוך סקרנות מרוכזת, אך הן מוגבלות מאד במרחב הראייה שלהן. ככל שהתינוק קטן יותר, כך דעתו מוסחת פחות. בכל שלב ושלב בגדילתו, הוא מפתח רגישות להפרעות נוספות, שמיעתיות וחזותיות, וכתוצאה מכך גם הריכוז שלו יורד. הפער בין ריכוז של תינוק בן ששה חודשים לזה של זאטוט בן שלוש שנים – הינו אדיר. אבל שניהם אינם מסוגלים להביט פנימה. אנחנו, המבוגרים, לא רק מסוגלים, אלא גם צריכים.

אותן עיניים של תינוק, אל תחפשו אותן בפרצופיהם של אלו שאתם נתקלים בהם. המבט המרוכז, המתבונן מתוך סקרנות, המתעכב על כל פרט ונקודה ותוהה על משמעותם – אנו זקוקים לו בהתבוננות פנימה, במסתורי הנפש, במניעי ההתנהגות. ומבט זה, אינו נרכש בבת אחת. גם לא בשנה אחת. ובכל זאת, מן הסתם, תתעניינו לדעת מה הצעד הראשון בדרך לרכישתו —

המבט פנימה, הוא המבט אל האמת. במובן מסוים, אותה חציצה המבדילה בין פנימיותנו לחיצוניותנו, היא 'מפתן האמת'. את האמת אנו מדחיקים ומעלימים בתוכנו, בעוד כלפי חוץ אנו מפגינים משהו אחר לגמרי. ולכן, כאשר מביטים פנימה – מביטים באמת. וכדי להביט באמת, עלינו להתנתק מן השקר. וכמה זה קשה…

מסתבר, שזו הסיבה שמתי מעט הם אלו החיים על פי האמת. אם היו יכולים לחיות על פי האמת אך בד בבד להתנהג 'קצת' בהתאם לשקר, רבים-רבים היו בוחרים בדרך זו. עובדה, רבים-רבים כבר בחרו בדרך זו. והיא לא דרך האמת. 'מפתן האמת', אותו אנו יכולים לחצות או לעקוף, מוצב לפנינו בכל פסיעה. אין זה שער שחוצים בעדו פעם אחת ותו לא. ואלו שניתן להגיד עליהם שהם חצו אותו, הם אלו שלמדו כי לא קיים עבורם שער נוסף. בכל צעד בחייהם, בכל מילה שהם מוציאים מפיהם, בכל מחשבה שהם מעמיקים אחיזתה בהם, הם חוצים שוב ושוב את אותו שער. בוחנים ובודקים, כל פרט ומכל זווית, האם אני עומד לרמות/לזייף/להטעות/לשקר (בעיקר את עצמי), או שאני מוכן להתמודד עם האמת. אנשי אמת אלו – ולא רבים הם – עיניהם זכות, מבטם ממוקד והסתכלותם צחה וברה.

מדוע כל כך קשה לאמץ את 'מבט האמת' התובע הסתכלות פנימה? האם רק מפני שאדם קרוב אל עצמו ואינו חפץ לראות את חסרונותיו ומגבלותיו?! – לא!

אם אותו מבט היה נחוץ רק כדי לפגוש באמת ולהכירה, יתכן והיה די בכוח התגברות על חוסר הנעימות העלולה להיווצר לעתים. אך אותו מבט נחוץ כדי להכיר בערכה העליון של האמת, ומתוך כך להגיע לבחירה בה. המבט פנימה, הוא-הוא אותה 'מודעות עצמית' שאנו סחים בחשיבותה זה כמה חודשים. ואין בה ממש אם היא לא מובילה אותנו לבחירה נכונה. כי אדם שמפתח 'מודעות עצמית' ומכיר את מגבלותיו וחסרונותיו ולמרות זאת אינו בוחר בדרך הנכונה הסותרת את נטיותיו השליליות, הרי הוא תולה על עצמו שלט ענק עליו נאמר "בחרתי להיות איש שקר".

הבחירה באמת מתוך מודעות, עלולה לשבש את חייך, לשנות את תפיסותיך ואמונותיך עד כה ואפילו לחולל מהפכה בסדרי עולמך. לא כל אדם מוכן לכך, אבל אין אדם שאינו זקוק לכך.

כאשר אדם מנהל סוף-סוף את השיחה החשובה עם 'האדם הקרוב ביותר ללבו', בפרט אם זו תתנהל יותר מפעם אחת, בריכוז ובהתבוננות, הוא מגלה שחלק מדעותיו ואורחות חייו אינם עולים בקנה אחד עם האמת. גם אם חלק ממעשיו היו נכונים ואמתיים לתקופה בה אימץ אותם, הוא מגלה שהם לגמרי לא אמתיים בתור הֶרגל שהשתרש בהליכותיו. וגילויה של אמת שכזו, אינו קל ומחייב שינוי.

ואנו היודעים שכל שינוי תובע אומץ – לפעמים אנו כה חסרי אומץ, עד כדי שאיננו מוכנים לפתוח בתהליך שבסופו יתכן ונגלה שעלינו לבצע שינוי. ומתוך חוסר אומץ, נמשכים המרמה והזיוף, ההדחקה וההצטדקות, ההתעלמות וההתנכרות. ומכאן שעולם השקר הוא 'עולמם של הפחדנים' —