"לראות" את החירות ע"י דמיון מודרך

כבר יותר משלושת אלפים שנה, מאז שבני ישראל יצאו ממצרים ועד היום, אנחנו מנציחים את היציאה הזאת, חוזרים שוב ושוב על סיפורה,  בליל הסדר. הרבה דברים שאנו עושים בליל הזה נובעים מליל הסדר הראשון, בו ישבו היהודים מסביב לשולחן וחוו את טעם החירות. הם ישבו כמו אצילים, אכלו מצות ובשר ושתו יין. 

יש רק שאלה אחת, מתי חל אותו ליל הסדר ההוא, הראשון? אני הייתי חושב שבשנה הראשונה לאחר שיצאו ממצרים, נכון? ביום השנה ליציאה חגגו בני ישראל את ליל הסדר הראשון בהיסטוריה. אבל לא, הסדר הראשון היה למעשה, בלילה, עוד לפני שעם ישראל יצאו ממצרים!

זה היה 'פסח מצרים'. למעשה הם ערכו את ליל הסדר – ליל החירות, כשהם עדיין עבדים! 

מה? 

למה הם חגגו?

הם היו עדיין עבדים!

זאת הייתה 'חזרה גנרלית'?

מעניין. אתם יכולים לדמיין לעצמכם קבוצה חוגגת עם הגביע, לפני משחק האליפות?

מדוע הקב"ה ציווה על היהודים לערוך את לילי הסדר עוד לפני שהם יצאו ממצרים?

מפני שבאותו ליל הסדר הקב"ה נתן להם לא רק את החירות אלא גם את אחת התובנות הגדולות ביותר בתחום הצמיחה האישית. את כח הדמיון.

כולנו מכירים את מה שאמר הבעל שם טוב הקדוש: "אדם נמצא היכן שמחשבותיו נמצאות". כולנו מכירים את הרעיון ש: "מחשבות יוצרות מציאות". כולנו מכירים את העצה "תתלבש לעבודה שאתה רוצה, ולא לעבודה שיש לך". 

זה מה שהפסיכולוגים מכנים "נבואה שמגשימה את עצמה".

הרעיון הבסיסי הוא, שאם אנחנו מסוגלים לראות את עצמנו במקום שאנחנו רוצים להיות, זה יעזור לנו להגיע לשם. המחשבה שלנו יכולה להשפיע על מציאות החיים שלנו.

בני אדם טוענים בלהט שבכדי להיות מה שהם רוצים הם צריכים קודם כל לעשות משהו או להשיג משהו שיוביל אותם אל המטרה, אך המציאות הפוכה, אנחנו לא צריכים להשיג דברים כדי להגיע למי שאנחנו רוצים להיות, אנחנו צריכים להחליט קודם כל מה אנחנו רוצים להיות ומהי השאיפה שלנו ואחר כך…

אחר כך אנחנו לא צריכים לפרוט את המטרה לצעדים קטנים אלא לדמיין את עצמינו נמצאים בה. ממש לראות את עצמינו בעינים ממש כאילו השגנו את מה שרצינו להיות. לראות את עצמנו בני חורין למרות שבנתיים אנחנו יושבים עדיין עמוק עמוק בתוך מצרים.

לאחר שנחליט מי אנחנו רוצים להיות ונראה את עצמנו בדמיוננו באופן שכזה, החשיבה שלנו תראה לנו את הפעולות שעלינו לעשות כדי להגיע לשם. התמונה שראינו תכוון אותנו אל הצעדים שעומדים בפנינו, כדי להגשים את חלומותינו.

במילים פשוטות הסדר צריך להיות כזה: קודם להיות, אחר כך לעשות, ורק אז "יהיה לנו".

מדוע זה עובד כך? מפני שכולנו נולדנו עם נשמה, שהיא חלק אלוקי ממעל, בעלת פוטנציאל בלתי מוגבל. אנחנו יכולים לעשות דברים מופלאים, אבל קודם כל אנחנו צריכים "לראות" את המטרה שלנו, לחיות אותה ממש כדי להאמין שאנחנו מסוגלים להגיע אליה.

זה מה שהקב"ה לימד אותנו במצרים, שהחירות לא מתחילה במציאות אלא במחשבה. לא היציאה ממצרים היא זו שתוציא אותנו לחופשי אלא המציאות שנצליח לצייר בתוכינו ולחיות בתוכה. אדם יכול לצאת ממצרים ולהישאר עבד ומאידך הוא יכול לשהות בתוך מצרים ולהיות חופשי, כיוון שהחופש הוא דרך חיים. כדי להיות חופשיים אנחנו צריכים "לראות" את עצמנו חופשיים ורק אז אנחנו יכולים גם לפעול עם כל התשוקה והאנרגיות כדי להפוך את התמונה למציאות.

ליל הסדר הוא לא רק לילה של מצוות לזכר יציאת מצרים, הוא מתכון לחופש שמתאים לחיינו גם היום.

קוראים וקוראות יקרים, אתם מבינים, מצרים היא לא רק מקום פיזי, הוא מקום רוחני. המילה "מצרים" נובעת מהמילה "מיצר", שמשמעותה מצומצם, מוגבל וצר. מבחינה רוחנית, מצרים מייצגת את כל הגורמים שמשעבדים אותנו, את החסמים וההגבלות, את חוסר הביטחון והתאוות, את מה שמונע מאיתנו להיות האנשים שאנו חולמים להיות, ופסח בא להראות לנו איך להשתחרר מכל אותם כבלים.

אנחנו עורכים את הסדר וזוכרים שבפעם הראשונה שהיהודים ערכו אותו הם עדיין היו עבדים בפועל,  כדי שהם ירצו וגם יצליחו לצאת הם היו צריכים ראשית לכל לראות את עצמם בני חורין ואז, ורק אז, התאפשר להם לצאת בפועל מעבדות לחירות. כך גם אנחנו צריכים לראות את עצמנו יוצאים ממצרים, יוצאים מהמיצרים הפרטיים שלנו, אפילו אם מבחינה מציאותית זה עדיין לא קרה.

השנה תראו את עצמכם בתור האבות והאמהות, בתור הילדים והילדות שתמיד ידעתם שאתם מסוגלים ויכולים להיות.

דמיינו את החיים שלכם מאושרים באמת, ראו את עצמיכם מתעוררים מידי בוקר מלאי חיים. דמיינו שאתם חיים – חיים מלאי משמעות מטרה וחיבור, וראו את עצמיכם חיים בתוכם, בפועל ממש. רק לאחר מכן תוכלו לראות את החסמים שעוצרים אתכם ולהבין מה עליכם לעשות כדי להשתחרר מהם, כדי להתגבר עליהם. וכשתראו בעיני רוחכם את יציאת מצרים הפרטית שלכם, תתחברו לשיעור שהקב"ה לימד את אבותינו לפני דורות רבים. כך תתחברו לליל הסדר ותתחילו את המסע שלכם אל הארץ המובטחת.

המון סיעתא דשמיא