מי מגדיר את המטרה שלי?…

"אני יודע בדיוק מה אני צריך לעשות כדי לתקן את המצב, אבל אינני מוצא בתוכי את הכוחות לכך", טוענים ומתנצלים אנשים רבים, בבואם לתאר את הקושי – שבעיניהם הוא בלתי עביר – בו הם נתקלים בנסותם לפרוץ מחסומים ולצאת לדרך חדשה ונכונה.

בטור הקודם התייחסנו לכך שחייבים להיות ממוקדים במטרה, כדי להצליח לגייס את האנרגיה הפנימית הנדרשת להשגתה. הפעם, כהשלמה ובמענה לשאלה הנשמעת מפי רבים, אבקש להתייחס לאותם אנשים הטוענים שלמרות שהם ממוקדים מאד במטרה ומוכנים לזנוח כל משימה אחרת כדי להשיגה, אף על פי כן הם מתקשים למצוא בתוכם את התעצומות הנדרשות. "אני מביט היטב, רואה בדיוק את המטרה לנגד עיני ושואף להשיגה. אני יודע כי ברגע שאנצח את המשימה הזו, אהיה בדרך הנכונה. אבל כמה שאני מתאמץ אינני מצליח", טוען האיש ומסכם: "כנראה שהמשימה הזו באמת גדולה מכוחותיי" – האמנם?!

אין ספק כי יש משימות שהן למעלה מכוחותינו. אך הן לא הרוב. כל עוד ואנו מסוגלים להבין את המשימה – גם אם נדרשנו לייעוץ ולהתבוננות כדי להגדירה לנכון – כנראה שהיא מתאימה לנו ואנו מסוגלים לבצעה. עובדה – במקרים רבים אנשים זונחים מטלות ברוב ייאוש, ולאחר מכן מגלים שאותן משימות בוצעו בידי כאלו שנחשבו כבעלי יכולת פחותה בהרבה. אזי, שבעתיים מוכפלת התמיהה: כיצד ההוא מסוגל ואילו אני לא? —

כאשר אדם מתבונן קדימה, ממקד את עצמו במטרה, ולמרות זאת הוא לא מוצא בעצמו את האנרגיה הנדרשת להשגתה, אולי זה אומר שהוא פשוט לא ממוקד במטרה הנכונה…

בפנימיותנו, בתוככי לבנו, ישנו מצפן בעל חיישנים דייקנים להפליא, היודע לזהות דברים דקיקים שכישורינו החיצוניים לא תמיד מצליחים לזהות ולבודד. אם אתה ממוקד במטרה ומרכז את כל מאמציך בהשגתה ובכל זאת לא מצליח להתקדם לעברה, כנראה שבתוך תוכך הנך יודע שזו לא המטרה שלך. נפשך יודעת שאותה מטרה נכספת אינה מתאימה לך, לאופייך ולרמתך הרוחנית. המצפן מזהה, כי השגת המטרה לא תנחיל לך סיפוק ותועלת. והאנרגיה, זו שאתה כה זקוק לה, מוזנת ומתודלקת מתחושותיך הפנימיים האמתיים ולא מרצונותיך החיצוניים המזייפים. ואז, למרות כל מאמציך, אינך מסוגל לרתום למשימה את מחוללי האנרגיה הפנימית שלך.

זו מתנה נפלאה שהעניק לנו בוראנו, שבאמצעות תסכול ותהייה אנו יכולים לבחון וללמוד את מצבנו האמתי. כי אם תדלקתי את רכבי במאות שקלים ולמרות זאת נורית החיווי מסמנת על כך שהוא ריק, יכולות להיות שתי אפשרויות: או שמערכת החיווי אינה תקינה, או שמיכל הדלק אינו מחובר לרכב…

מי שמוצא עצמו במצב כזה, חייב להתייעץ. עם האדם הקרוב ביותר ללבו. למדנו כבר, שהשיחה החשובה ביותר היא זו שאדם מקיים עם עצמו. כאשר אינך מסוגל להירתם למשימה, אל תרים ידיים אלא שוב נא ובחן את נכונותה. אל תשאל את עצמך 'מדוע אינני מסוגל לבצע את המשימה?', אלא תבחן עם עצמך 'מהי בעצם המשימה שלי ואיזו מטרה יש לה עצמה?'. כי אם אינני מסוגל לייצר אנרגיה כדי להיאבק על המטרה הזו, כנראה שהיא לא מספיק חיונית ונחוצה. אם המטרה אינה מייצרת אנרגיה של חיוניות נמרצת, כנראה שעליך לחפש מטרה גדולה וחשובה יותר.

השאלות וההתבוננות חיוניות כדי להגדיר נכון את המטרות שבעדן ולמענן אנו מוכנים להקריב ולהתמסר – להשיג ולנצח. ללא ישוב הדעת, אדם מסוגל לקדש 'משימות נעדרות מטרה' וכמובן שבתוככי תוכו יודעת נפשו שאלו 'משימות סרק'. החכמה היא, לנצל את המצב המתסכל של אי הצלחה במשימה, ולבדוק האם בכך אין סימן והתראה כי המשימה אינה חשובה. ואם כן, בוודאי שעלי להגדיר משימה אחרת, חיונית והכרחית, כזו שמטרתה לגרום לי תועלת וסיפוק. כי רק כאשר תחוש שהשגת המשימה תספק לך דברים חיוניים, רק אז יתגייס המחולל הפנימי וייצר אנרגיה מספקת.

זה הכלל: יש בנו את הכוחות הפנימיים, אך הנפש שלנו אינה מוכנה לרתום את תעצומותיה אלא אם כן היא חשה ומשתכנעת שאנו ממוקדים במשימות שהשגתן תמלא צורך נפשי חיוני. כל עוד והמשימות שלנו אינן חיוניות לנפש, היא לא תיאות להיות חלק ממנגנון הפעולה. וככל שנצליח להיות קשובים למטרות הפנימיות שלנו, כך נגלה בתוכנו את האנרגיה הקיימת והזמינה להשגתן.